-
תקצירי חדשות מדע ומחקרים עדכניים מכל העולם
אמור לי מאיפה אתה ואוביל אותך אל הדבש
אחד משיתופי הפעולה הנדירים והמרתקים בין חיות בר לאדם הוא ההדדיות בין ציידי דבש אפריקאים לציפורי אוֹבִיל (Indicator indicator), שניזונות בעיקר מדונג מכוורות דבורים. הצייד מזמן בקול את האוביל לכוון אותו אל כוורת בר, שם האוביל מחכה שהצייד ישבור ויחמוס אותה כדי שיוכל לאכול גם הוא דונג, זחלים, גלמים ודבורים. חוקרים מצאו שבשני אזורים באפריקה, במוזמביק ובטנזניה, הקריאות שהציידים משמיעים לאוביל שונות לגמרי. הם השמיעו לאובילים בשני האזורים את שני סוגי הקריאות, וראו כי אובילים ממוזמביק הגיבו יותר לקריאה המוכרת להם לעומת הקריאה הזרה, וגם האובילים מטנזניה הגיבו יותר לקריאה שהם רגילים אליה, אפילו במקרים שבהם הצליל המוכר להם לא עבר היטב מבחינה אקוסטית בסביבתם. נראה שיש כאן אבולוציה הדדית תרבותית בין האוביל לאדם, המשמרת לאורך דורות שיתוף פעולה שמשתלם לשני הצדדים. אין ספק שבני האדם למדו את הקולות מאבות אבותיהם. האם גם הציפורים למדו מציפורים בוגרות את משמעות הקולות? כדי לענות על שאלה זו דרוש מחקר נוסף.
למחקר : https://bit.ly/41NOSuA
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
קוף כימרי
בעל חיים כימרי הוא בעל חיים שרקמותיו משלבות חומר תורשתי משני יצורים או יותר, שיכולים להיות מאותו מין או ממינים שונים. בעבר יצרו חוקרים עכברים עם תאים של חולדה ולהפך, וגם עוברי חזירים וכבשים עם אחוז זעיר של תאי אדם. אבל יצירת כימרות של קופים התבררה כקשה יותר. במחקר חדש, מדענים הצליחו לגדל קוף כימרי ששני שליש מהתאים שלו מקורם בתאי גזע מהונדסים.
החוקרים יצרו 74 עוברים כימריים והשתילו אותם ברחמן של 40 קופות מקוק. 12 מהן הרו, אך רק לשניים מהעוברים היו תאים מהונדסים, ומהם רק אחד שרד את ההיריון. עשרה ימים אחרי הלידה הוא סבל מקשיי נשימה, והחוקרים נאלצו להמית אותו.
שיעור התאים המהונדסים ברקמותיו של הקוף הכימרי נע בין 90 ל-20 אחוז. זה הקוף הכימרי הראשון עם שיעור גבוה כל כך של תאים, והתקווה היא שנוכל ליצור בעתיד כימרות אדם-קוף, עם איברים מסוימים שבהם יהיה שיעור גבוה של תאי אדם, למטרות מחקר ורפואה.
לכתבה באתר: https://bit.ly/3RMKQ0S
Shutterstock, Stellar_bones :📸
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
להתקרר בעזרת הרגליים
ככל שמתרחקים מקו המשווה, בעלי החיים נהיים כדוריים יותר: איברי קצה כמו אוזניים, רגליים, מקורים וזנבות נוטים לקטון, כדי לצמצם את שטח הפנים שלהם ואת אובדן החום לסביבה. מחקר אוסטרלי השתמש בדימות תרמי כדי למדוד את טמפרטורת פני השטח של הרגליים והמקורים של 14 מיני עופות, ולבדוק איך הם מווסתים חום. המקורים היו מעט חמים יותר מהאזורים המנוצים של העוף, ותמיד איבדו חום לסביבה, כך שנראה כי אין לעוף יכולת לווסת את זרימת הדם אליהם. לעומת זאת, טמפרטורת פני העור ברגליים הייתה גבוהה יותר מהאזורים המנוצים בסביבה חמה אך נמוכה יותר בתנאי קור. החוקרים הסיקו שהעופות שולטים בכמות הדם הזורמת אל פני השטח ברגליים, ומווסתים את טמפרטורת הרגליים כך שישמרו על חום הגוף כשקר ויאבדו חום כשחם.
לנוכח התחממות האקלים, ייתכן לפיכך שהאבולוציה של הציפורים תוביל להתפתחות מינים עם מקור קטן יותר ורגליים ארוכות. מבנה גוף כזה יצמצם את אובדן החום מהמקור מהרגליים בחודשי החורף ויגביר את קצב אובדן החום מהרגליים הארוכות בקיץ.
למאמר (באנגלית): https://bit.ly/3vs49Fd
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
קופי אדם – חברים לעד
בני אדם מסוגלים לרוב לזכור את חבריהם גם לאחר שלא נפגשו 15 שנים ויותר, ולזהות את תמונותיהם. מחקר חדש מראה שהיכולת הזו משותפת גם לקרובינו השימפנזים והבונובו.
החוקרים בחנו 26 קופי אדם, החיים בגני חיות בסקוטלנד, ביפן ובבלגיה. הם הראו לכל אחד מהם זוגות של תמונות, כשבכל זוג תמונה אחת הייתה של קוף אדם שהכירו מקרוב לפני שנים, והשנייה של קוף אדם זר. מעקב אחר תנועות העיניים של קופי האדם הראה שהם התבוננו זמן רב יותר בפנים של השימפנזה או הבונובו שהכירו, וכך הראו שהם זוכרים אותם, ומבדילים בינם לבין קוף אדם זר. המקרה הקיצוני ביותר היה של נקבת בונובו בת 42 בשם לואיז, שזיהתה תמונות של שניים מקרובי משפחתה, לאחר שלא ראתה אותם 26 שנים.
החוקרים מעריכים שהיכולת לזכור פרצופים לאורך זמן הייתה קיימת כבר אצל האב הקדמון המשותף לנו, לשימפנזים ולבונובו, לפני שבעה מיליוני שנים. במהלך האבולוציה היכולת הזו השתפרה והתרחבה אצל בני האדם, ואיפשרה מערכת חברתית מורכבת עם קשרים שמחזיקים מעמד לאורך זמן.
למאמר המלא (באנגלית): https://bit.ly/3GV6vPH
📸 Johns Hopkins University
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
איילי הצפון מציגים: לעיסה תוך כדי שינה
תעכלו את זה: איילי צפון חיים בתנאים קיצוניים ומשתנים של אור תמידי בקיץ וחושך לאורך כל היממה בשיא החורף. מחקר חדש, שפורסם לקראת חג המולד, בדק את שנתם של איילים שחיים במתחם סגור בצפון נורבגיה, כדי לעקוב אחר שינויים בפעילות השעון הצירקדי שלהם – שעון ביולוגי עם מחזור של כ-24 שעות – מעונה לעונה. החוקרים מצאו שלאיילים אין כנראה שעון צירקדי בכלל, או שהוא חלש מאוד: אין להם מחזור יומי שמנחה את פעילותם. עם זאת, במפתיע סך השינה היומית שלהם נשאר קבוע בכל העונות.
נשאלת השאלה איך זה שהם מצליחים לישון באותה כמות גם בקיץ, כשהמזון מצוי בשפע והם צריכים לאכול כמעט כל הזמן כדי לשרוד בחורף הסגפני? מהמחקר מתברר שגם כשהאיילים מעלים גירה, לועסים אותה ומעכלים את המזון שאכלו, הם נחים ומספקים את הצורך בשינה. בקיץ האיילים לוקחים חלק מהזמן שהם הקדישו בחורף ובסתיו לשינה עמוקה, וממירים אותו בשינה המלווה בהעלאת גירה. כך הם יכולים לבלות את רוב שעות הקיץ בזלילה לקראת החורף בלי להדיר שינה מעיניהם.
למאמר (באנגלית): https://bit.ly/3HgZr01
📸: Leo Rescia, CC BY-SA
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
תוכים טובלים
חוקרים תיעדו תוכים מהמין קקדו גופין (Cacatua goffiniana) טובלים מזון במים לפני אכילתו. כחלק מארוחת הצהריים קיבלו התוכים ביסקוויט יבש שנקרא ראסק. החוקרים ראו שכמה מהתוכים טבלו את הראסק בקערת המים, המתינו כחצי דקה ורק אז שלו אותו מהמים ואכלו אותו כשהוא ספוג ורך.
התנהגות כזאת של טיפול במזון לפני האכילה לא תועדה עד כה אצל תוכים מהמין הזה. לכן החוקרים תיעדו את טבילת המזון בתצפית מסודרת. העובדה שהתוכים חיכו כמעט חצי דקה מעידה על יכולת להתאפק, לתכנן ולחשב את התועלת שבהמתנה. אומנם בעבר כבר ראו שהמין הזה מסוגל לחשוב קדימה ולהתאפק כדי לקבל פרס משובח יותר, אך כאן היכולת הזאת השתלבה עם טיפול במזון כך שיהיה נוח יותר לאכילה או טעים יותר.
למאמר המלא (באנגלית): https://bit.ly/3tyh2NB
לקריאה בהרחבה (באנגלית): https://bit.ly/3NFg4WD
📸: Shutterstock, Arina_B
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
לגרות את המוח – מבחוץ
גירוי מוחי עמוק, באמצעות השתלת אלקטרודות שמפעילות אזור ספציפי במוח, הוא כלי שימושי לשיפור תפקודם של אנשים שסובלים מפגיעות ראש, חולי פרקינסון ועוד. אולם ההשתלה דורשת ניתוח מוח שעלול לגרום נזק למטופל. מחקר חדש מציע שיטה לא פולשנית לגרות אזורים בעומק המוח, בלי צורך בניתוח.
בטכנולוגיה החדשה, שנקראת הפרעה רקתית (Temporal Interference) או TI, יוצרים כמה שדות חשמליים עדינים בתדר גבוה מחוץ לגולגולת. בשל גובהו של התדר, השדות חודרים לעומק המוח בלי כל השפעה. השדות מסונכרנים כך שיתלכדו בנקודה ספציפית ויצרו יחד שדה בתדר נמוך יותר, שיפעיל את תאי העצב. במחקר הצליחו החוקרים להפעיל כך את אזור ההיפוקמפוס – המעורב בתהליכי זיכרון – במוחם של צעירים, ואף השיגו שיפור קל בביצועיהם במשימת זיכרון.
המחקר מציג חלופה אפשרית לגירויי המוח הפולשניים, שתוכל לשפר את איכות חייהם של חולים רבים ולהוביל לשלל שימושים רפואיים ומחקריים. עם זאת, דרושה עוד עבודה רבה לפני שהטכנולוגיה תבשיל לכלי זמין ומעשי.
לכתבה באתר: https://bit.ly/3RQBmmC
📸: Shutterstock, Yurchanka Siarhei
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
עכברים שקיבלו מהחולד העירום גן הקשור לייצור חומצה היאלורונית חיים יותר
החולד העירום (Heterocephalus glaber) אומנם לא התברך בחן רב או ביכולת ראייה של ממש, אך הוא נהנה מחיים ארוכים במיוחד, שיכולים להימשך יותר מארבעים שנה. מכרסמים אחרים, הדומים לו בגודלם, חיים רק שנים ספורות. מחקר קודם מצא שרמה גבוהה של חומצה היאלורונית - מולקולה שמורכבת משרשראות של סוכרים - תורמת להגנה על תאי גופו, במיוחד כשהשרשראות ארוכות מאוד.
במחקר חדש חוקרים העבירו לעכברים גן של החולד שאחראי לייצור חלבון המעורב ביצירת שרשראות החומצה ההיאלורונית. כתוצאה מכך חלה עלייה ניכרת בכמות החומצה ההיאלורונית הכבדה בגופם, ונמצא שהם היו מוגנים יותר מהתפתחות של גידולים סרטניים. כמו כן, תוחלת החיים של העכברים המהונדסים גדלה בארבעה אחוזים לעומת קבוצת הביקורת, וסממני דלקת הקשורים להזדקנות האיברים פחתו. כעת, החוקרים מנסים לפתח תרופה שתאט את פירוק החומצה ההיאלורונית הכבדה, במטרה לעכב את ההזדקנות של בני האדם.
לכתבה באתר: https://bit.ly/3NSXMl1
Teguh Mujiono, Shutterstock
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
הצלחה לאפוד המגן הישראלי בחלל
האפוד של החברה הישראלית "סטמראד" שאמור להגן על אסטרונאוטים מקרינה הנפלטת בסערות שמש, רשם הצלחה מרשימה בניסוי שנעשה במשימת ארטמיס 1 לפני כשנה, כך עולה מהנתונים שהציגה החברה לבכירים בסוכנות החלל האמריקאית נאס"א.
בניסוי שקידמה סוכנות החלל הישראלית שוגרו בחללית אוריון שתי בובות אדם, אחת עם אפוד מגן ואחת בלעדיו, והן רושתו בחיישני קרינה מכמה סוגים. במהלך המשימה לא אירעו סערות שמש, אך המדידות שבוצעו כשהחללית עברה דרך חגורות ון-אלן, העלו כי האפוד אכן הגן במידה ניכרת מפני הקרינה. הדמיות מחשב על בסיס המדידות העלו כי בסערת שמש משמעותית הבובה עם האפוד תספוג כ-60 אחוז פחות קרינה מהבובה חסרת האפוד – פער ששקול ל-1,500 צילומי רנטגן של החזה. בעצם האגן, שם מרוכז רוב מוח העצם, סיפק האפוד הגנה של כ-90 אחוז.
מנכ"ל החברה אורן מילשטיין אמר למכון דוידסון שהתוצאות המוצלחות יאפשרו לשפר עוד את האפוד ולהפחית ממשקלו, בתקווה לשלב אותו במשימות מאוישות לירח בשנים הבאות.
לכתבה באתר: https://bit.ly/3tnUBKL
🎨: NASA/Lockheed Martin/DLR
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
"לנקר"כמו פינגווין
רוב בעלי החיים לא יכולים להרשות לעצמם לישון ברציפות שעות ארוכות, שכן השינה משאירה אותם חשופים לסכנות. מצד שני, השינה נחוצה לתפקוד התקין של המוח. כדי לאזן בין השניים, בעלי חיים פיתחו התאמות שונות ומשונות, כולל שינה של חצי מהמוח כשהחצי השני ער, או שינה בזמן תעופה או צלילה.
מחקר חדש גילה דרך שינה קיצונית מאוד שאימץ פינגווין רצועת הסנטר (Pygoscelis antarcticus). נמצא כי בעונת הקינון הפינגווינים ישנים ב"ניקורים", לפרקי זמן של שניות בודדות בלבד. הם יכולים לנקר כך יותר מ-10,000 פעמים ביום, לפעמים כששני חצאי המח נרדמים יחד ולפעמים רק אחד. בסך הכול כל צד של המוח צובר כ-11 שעות שינה ביממה. החוקרים שיערו שפינגווינים שמקננים במרכז המושבה ירשו לעצמם לישון יותר מאלה שמקננים בשוליה, היות שהם מוגנים יותר מטורפים – אך להפתעתם דווקא הפינגווינים בשוליים ישנו עמוק יותר. נראה שהפינגווינים מדירים שינה מעיניהם דווקא בשל שכניהם הרעשניים למושבה, שעלולים להיות אגרסיביים ולסכן את הביצים והגוזלים.
למחקר (באנגלית): https://bit.ly/3TgaQ7m
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
פילי ים ממפים את קרקעית האוקיינוס
בני אדם הפליגו בימים ומיפו את תוואי החופים מאז שחר ההיסטוריה, אבל עד לפני זמן לא רב מיפוי קרקעית הים נותר מחוץ להישג ידינו. כיום אנחנו מסוגלים למפות את קרקעית הים בכמה שיטות, שהמדויקת ביותר מביניהם היא באמצעות סונר. ועדיין, עד כה רק רבע מקרקעית האוקיינוסים מופה בסונר, והידע שלנו על תואי הקרקע במעמקים נותר מוגבל.
במחקר שהתפרסם לאחרונה, חוקרים שנעזרו בפילי ים ובכלבי ים חשפו קניון תת-ימי חדש ליד אנטארקטיקה. מזה זמן מה מדענים נוהגים להצמיד ליונקים הימיים קולרים, ולנטר בעזרתם את טמפרטורת המים ומשתנים אחרים. במסגרת מעקב כזה התברר שפילי הים צללו לעומק רב יותר מעומק הקרקעית המופיע במפות. בעקבות זאת נשלחה למקום ספינת מחקר מצוידת בסונר, והיא חשפה במהלך המיפוי קניון תת-ימי בלתי מוכר. שילוב של הערכת עומק באמצעות לוויינים, זיהוי טעויות בעזרת יונקים ימיים, ומדידת העומק המדויק באמצעות סונר היא דרך יעילה ומדויקת לשיפור הידע שלנו על הטופוגרפיה של המעמקים.
למאמר (באנגלית): https://bit.ly/41cFm45
לקריאה בהרחבה (באנגלית): https://bit.ly/3NmWLBn
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
האקרובטיקה של הקוליברי
הקוליברי הם אקרובטים מרשימים, שמסוגלים לעוף דרך צמחיה סבוכה ואפילו דרך מעברים צרים יותר ממוטת כנפיהם. כדי ללמוד כיצד הם עושים זאת, חוקרים מארה"ב לכדו ארבעה זכרים בוגרים מהמין קוליברי אנה והכניסו אותם לכלוב שחולק במחיצה לשני חלקים, ובמרכזו מעבר צר. החוקרים צילמו את הקוליברים עוברים במעבר זה ובחנו אותם בהילוך איטי. הם גילו שתי שיטות עיקריות בהן הם משתמשים: בראשונה, שאותה נכנה "ההתגנבות", הקוליברי עף על הצד כשכנף אחת מובילה את השנייה. בשיטה השנייה, שאותה נכנה "הקליע", הקוליברי מצמיד את כנפיו לגופו ועף במהירות דרך המעבר הצר כמו כדור שנורה מרובה.
בפעמים הראשונות שנתקלו במעבר הקוליברים נטו להשתמש בשיטת ההתגנבות שמאפשרת להם לעבור לאט, ולהפחית את הסיכון להיפגעות. ככל שהכירו את המעבר טוב יותר, הם נטו להשתמש בשיטת הקליע וכך חסכו זמן ואנרגיה. החוקרים מקווים שהשיטות שגילו יהיו השראה ליצירת רובוטים מעופפים זעירים, דינמיים וזריזים.
לכתבה באתר: https://bit.ly/3ThTmYp
📸: Marc Badger, UC Berkeley
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
תעלומת הזכוכית המדברית
מקורה של הזכוכית הנדירה שפיסה ממנה התגלתה ב-1933 במדבר בין מצרים ללוב, באזור הקרוי ימת החול הגדולה, היה לוט בערפל מזה תשעים שנה. מדענים שיערו שהזכוכית נוצרה מפגיעת ברק בחול, מפעילות געשית על הירח ועוד. כעת, בדיקה במיקרוסקופ אלקטרונים העלתה שהיא נוצרה עקב פגיעת מטאוריט.
הסריקה חשפה שיש בזכוכית מינרלים נדירים שנקראים תחמוצות זירקוניום. ביניהם זירקוניום דו-חמצני (זירקוניה) במבנה קובייתי, שנוצר רק בטמפרטורות גבוהות במיוחד של 2,700-2,250 מעלות צלזיוס. כמו כן זוהה בזכוכית מבנה נדיר נוסף של זירקוניה, בשם ORTO-II, שנוצר רק בלחץ עצום של כ-130 אלף אטמוספרות.
צירוף תנאים ייחודי כזה של טמפרטורה גבוהה מאוד ולחץ קיצוני עשוי להתרחש כשמטאוריט פוגע בעוצמה רבה בכדור הארץ. כלומר נוכחות התחמוצות האלו בזכוכית מקשרת במידה רבה של ודאות את זכוכית המדבר הלובי המסתורית להתנגשות מטאוריט ומציעה הסבר ברור למקורה. התובנה הזו מקדמת את הבנת ההשפעה של מטאוריטים על הגיאולוגיה של כדור הארץ.
לקריאה בהרחבה (באנגלית): https://bit.ly/3QZjoNa
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
פינגווינים סופרים נקודות
איך פינגווינים מזהים את בני זוגם בין כל העופות במושבה הצפופה? במקרה של הפינגווינים האפריקאיים (__Spheniscus _demersus_), מראה מחקר חדש, התשובה היא: לפי הנקודות על החזה.
לכל אחד מהפינגווינים הללו תבנית שונה של נקודות שחורות שמעטרות את חזהו הלבן, ועובדי גני חיות משתמשים בהן כדי להבדיל בין פרט אחד למשנהו. זה הוביל את החוקרים לבדוק אם גם הפינגווינים עצמם עושים משהו דומה. הם בחנו פינגווינים שחיים בגן חיות באיטליה, ונתנו לכל אחד מהם בתורו להסתכל על שתי תמונות של פינגווינים – אחת של בן או בת הזוג שלהם, והשנייה של חבר אחר בקבוצה. הפינגווינים הסתכלו למשך זמן ארוך יותר משמעותית על התמונה של בני זוגם, וכך הראו שהם מבדילים בין התמונות. אבל כשהחוקרים הסירו בפוטושופ את הנקודות מהתמונות, הפינגווינים הסתכלו על שתי התמונות בערך אותו משך זמן – כלומר, הם כבר לא הצליחו להבדיל ביניהן. כך הראו החוקרים שפינגווינים מסתמכים על ראייה, ובייחוד על תבנית הנקודות, כדי לזהות את בני זוגם.
למחקר (באנגלית): https://bit.ly/47VVx7M
📸: Cristina Pilenga, מתוך המאמר
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
האבולוציה של הנשיכה
מי לא מכיר את הטירנוזאורוס רקס האימתני? במחקר חדש, חוקרים בחנו את הטי-רקס ומינים קדומים יותר של טירנוזאורים, כדי לחקור איך התפתחה יכולת הנשיכה שלהם. בעזרת שחזור תלת-ממדי של הגולגולות שלהם, הם חישבו את גודל שרירי הלסת ואת עוצמת הלחץ שכל גולגולת יכלה לשאת בעת נשיכה, ומכאן גזרו את עוצמת הנשיכה עצמה. הם מצאו שהטירנוזאורים מתחלקים לשתי קבוצות: בעלי חרטום צר, שכללו חלק מהטירנוזאורים הקדומים וגם טי-רקסים צעירים, ובעלי חרטום רחב – כמו הטי-רקס הבוגר.
כפי ששיערו החוקרים, לטירנוזאורים צרי החוטם הייתה נשיכה חלשה יותר מזאת של רחבי החרטום, והגולגולת שלהם יכלה לשאת פחות לחץ. נראה שהטירנוזאורים הקדומים ניזונו מבעלי חיים קטנים, ולא היו טורפי-על. גם לטי-רקסים הצעירים היה חוטם צר, אך הנשיכה שלהם הייתה חזקה יותר מזאת של טירנזואורים קדומים בוגרים באותו גודל. נראה שעוצמת הנשיכה של הטירנוזאורים הלכה והתעצמה במהלך האבולוציה, עד שהגיעה לשיאה אצל מלך הטירנוזאורים – טי-רקס.
למאמר (באנגלית): https://bit.ly/47UQ6G7
לקריאה בהרחבה (באנגלית): https://bit.ly/40Wyp74
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
הפעילות הגעשית על מאדים
כוכב הלכת מאדים נראה במבט ראשון דומם יחסית, אבל מחקרים מהשנים האחרונות העלו כי הוא פעיל גיאולוגית יותר ממה שחשבנו, ומחקר חדש מצא שהרי געש עדיין התפרצו בו לפני מיליון שנה בלבד – הרף עין במונחים גיאולוגיים.
החוקרים מארצות הברית ניתחו את הרכב הקרקע במישור אליסיום, באזור קו המשווה של כוכב הלכת, והצליבו מידע מצילומים של פני השטח, מפות טופוגרפיות ונתונים ממכ"ם חודר קרקע של הלוויין האמריקאי MRO. לפי המבנה של שכבות הקרקע וזרימת הלבה, זיהו החוקרים לא פחות מארבעים התפרצויות געשיות שאירעו באזור במשך 120 מיליון שנה, האחרונה מביניהן לפני מיליון שנה בלבד. הם גם זיהו עקבות של שיטפונות עצומים שנגרמו כנראה מפריצת מים תת-קרקעיים אל פני השטח במהלך ההתפרצות הגעשית. לדברי החוקרים, הממצאים שלהם והנתונים האחרונים על פעילות מאדים מרמזים כי ייתכן שכוכב הלכת עדיין פעיל מבחינה געשית.
מאמר המחקר: https://bit.ly/3tPN87s
📸 NASA/JPL-Caltech/Univ. of Arizona
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
לטייל במחשבות
היכולת שלנו לבקר בדמיוננו במקומות שבהם היינו בעבר מתאפשרת בזכות "תאי המקום" שנמצאים בהיפוקמפוס שבמוחנו, ומאפשרים לנו ליצור דגם מוחי של אותן סביבות.
במחקר חדש שילבו החוקרים חולדות, ממשק מוח-מכונה ומציאות מדומה, כדי לחקור את היכולת הזו. החולדות הוצבו על הליכון מעוגל, וסביבו מסך שהקיף את שדה הראייה שלהן ואיפשר להן לסייר בסביבה וירטואלית. בשעה שהחולדות הסתובבו על הליכון ויצרו מפה מנטלית של סביבתן, החוקרים הקליטו את פעילות תאי המקום שלהן. הם למדו את המשמעות של דפוסי הפעילות של התאים בהתאם למקומן של החולדות בסביבה הווירטואלית.
בשלב הבא נדרשו החולדות להגיע אל יעד מסוים, אך תנועתן על ההליכון לא השפיעה על מקומן בעולם הווירטואלי. במקום זאת היה עליהן "להשתגר" ממקום למקום באמצעות הפעלה מדויקת של תאי המקום. כלומר היה עליהן לדמיין שהן נעות במרחב. כשעשו את זה נכון, התמונות על המסך זזו והקפיצו אותן קדימה במסלול המשוער שעליו חשבו בעיני רוחן.
לכתבה באתר: https://bit.ly/48mRmCH
📸: Chongxi Lai, מתוך הסרטון במאמר
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
גם כרישים עוצרים לנוח
אולי שמעתם פעם את המשפט "כריש חייב להיות תמיד בתנועה, אחרת הוא ימות". ואומנם, כך חשבנו בעבר. אך מאז התגלו עוד ועוד מינים של כרישים שמסוגלים לעצור ואפילו לנמנם מדי פעם, וכעת חוקרים צירפו אל הרשימה מין חדש.
כדי לנשום, דגים בולעים מים, מעבירים אותם על פני הזימים שלהם, ומסננים מהם את החמצן. רוב הדגים מסוגלים להזרים פנימה את המים על ידי פתיחה וסגירה של הפה. אבל חלק מהכרישים, לפחות כך חשבנו, לא מסוגלים לכך, ונאלצים לשחות כדי להזרים את המים לתוך הפה.
כעת, חוקרים ראו כרישי שונית אפורים (Carcharhinus amblyrhynchos) נחים על קרקעית הים מתחת למדף סלע, בשוניות של איי סיישל. הכרישים, שבעבר נחשבו למין שחייב לשחות כדי לנשום, שהו שם ללא תנועה, מלבד פתיחה וסגירה של הפה. ייתכן שהם ישנו – הם לא הגיבו כלל לנוכחות הצוללנים, שהיו לעיתים במרחק של מטר בלבד מהם.
המחקר מראה שכרישי השונית מסוגלים לעבור בין שתי שיטות הנשימה. ומתברר שגם הם צריכים לעצור לפעמים את המרוץ.
למאמר המלא (באנגלית): https://bit.ly/48gF2E2
📸: Christopher Leon
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
לקום מוקדם כמו ניאנדרטל
כשאבותינו יצאו מאפריקה, הם פגשו באירופה ובאסיה את הניאנדרטלים והדניסובים, שנפרדו מהשושלת שלנו לפני כ-700 אלף שנים. הם העמידו איתם צאצאים, וכך חלק קטן מה-DNA שלהם נמצא בגופם של רוב בני האדם בני ימינו.
חוקרים מארה"ב בדקו כיצד ה-DNA הזה משפיע עלינו, ובמיוחד על השעון הציקרדי שלנו: השעון הפנימי שאומר לנו מתי לקום וללכת לישון, ומכתיב שינויים הורמונליים ומטבוליים. הם גילו כמה עשרות גנים שהייתה להם גרסה שונה אצלנו ואצל הניאנדרטלים או הדניסובים, או שהבקרה עליהם הייתה שונה ביננו לבינם. בשלב השני החוקרים בחנו גרסאות של גני שעון שחלק מהאנשים בני ימינו ירשו מהניאנדרטלים או מהדניסובים. בעזרת מאגר מידע שמכיל נתונים גנטיים ותשובות על שאלונים של מאות אלפי אנשים, הם מצאו שאנשים עם הגרסה הניאנדרטלית או הדניסובית של הגנים, נטו להיות "אנשי בוקר", שמקדימים לקום.
החוקרים משערים שהגרסאות הללו עזרו לקרובינו הקדומים להתמודד עם ימי החורף הקצרים בקווי הרוחב הצפוניים, והם הורישו את היכולת הזו לחלק מהאנשים החיים כיום.
למאמר (באנגלית): https://bit.ly/47jRUIa
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
שכבת המגן של החומה הסינית
החומה הסינית עומדת על תילה מזה כ-2,300 שנה ונחשבת לאחד מפלאי תבל ולסמל לאומי של המעצמה המזרח אסייתית. עם השנים חלקים נרחבים מהחומה נסדקו, התפרקו ואף התמוטטו עקב פגעי מזג האוויר, ובראשם רוחות, מחזורי קיפאון והפשרה, גשמים ושינויי מליחות.
מקובל לחשוב שצמחים שגדלים על מבנים עתיקים עלולים לפגוע בשלמותם. אך בשנים האחרונות מתברר שבמקרים רבים צמחים דווקא עשויים להגן על מבנים מסחיפה. במאמר חדש חוקרים סקרו 600 קילומטר מהחומה ומצאו שכ-70 אחוז משטחה מכוסים בשכבה ביולוגית המורכבת מחזזית, טחב, חיידקים כחוליים ועוד. תחת השכבה הביולוגית הזאת החומה התפוררה פחות מאזורים שנותרו ערומים. התברר שהשכבה הביולוגית ייצבה את החומה, מנעה סחיפה של חומר והפחיתה את חלחול המים לתוכה. המחקר מעלה ממצאים חשובים שיוכלו לסייע בשימור ארוך טווח של מבנים, במיוחד לנוכח שינויי האקלים בימינו.
למאמר (באנגלית): https://bit.ly/41DJn1m
לקריאה בהרחבה (באנגלית): https://bit.ly/3vjVynY
📸: aphotostory, Shutterstock
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
אורנוס כפי שלא נראה מעולם
צילום חדש של כוכב הלכת אורנוס, שנעשה באמצעות טלסקופ החלל ג'יימס וב חושף את מורכבותה של המערכת המסתורית שלו. הצילום נעשה בארבעה אורכי גל בתחום התת-אדום, שמאפשרים לראות פרטים רבים של כוכב הלכת הסמויים מן העין באור נראה. בצילום אפשר לראות את מערכת הטבעות המרשימה של כוכב הלכת, כולל טבעת זטא, הטבעת הפנימית הדלילה שקשה מאוד לצפות בה. רואים בו גם תשעה מ-27 ירחיו של אורנוס.
כמו כן נראים בצילום כיפת הקרח העונתית בקוטב הדרומי של כוכב הלכת, וסערות שמתחוללות באטמוספרה שלו. המידע ישמש לתכנון משימות עתידיות לאורנוס, שעד כה חלפה לידו חללית אחת בלבד, ווייאג'ר 2 ב-1986. אורנוס משמש גם מעין מעבדה לחקר כוכבי לכת במערכות שמש אחרות, משום שעד כה התגלו כאלפיים כוכבי לכת כאלה הדומים לו בגודלם, וחלקם גם במאפיינים נוספים.
להרחבה: https://bit.ly/3tthahf
NASA, ESA, CSA, STScI📸
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
הסעודה האחרונה של הטירנוזאור
יש בידינו לא מעט מאובנים של דינוזאורים, ואפילו כמה וכמה מאובני טירנוזאורים. אבל המאובן עליו דיווחו לאחרונה חוקרים מקנדה הוא מיוחד במינו: זהו טירנוזאור צעיר שבבטנו אפשר לראות את שרידי הארוחה האחרונה שלו.
צואה מאובנת של טירנוזאורים בוגרים הראתה שהם טרפו דינוזאורים אוכלי עשב גדולים, כמו טריצרטופס. לעומתם, לפני מותו אכל הצעיר המאובן שני דינוזאורים קטנים ומנוצים. הממצא מחזק את ההשערה לפיה הבוגרים והצעירים מילאו נישות אקולוגיות שונות. הצעירים היו בעלי רגליים ארוכות וחוטם צר, וכנראה זריזים יותר ומותאמים לריצה אחר טרף מהיר, כמו אותם דינוזאורים קטנים.
החוקרים משערים שבעוד הטירנוזאורים הבוגרים היו טורפי על, המתבגרים מילאו את תפקיד הטורפים הבינוניים. זה יכול להסביר מדוע אנחנו לא מוצאים בתיעוד המאובנים של אסיה וצפון אמריקה מינים טורפים בינוניים מאותה תקופה. במשך שנות ההתבגרות שלהם, אמרה אחת החוקרות, הטירנוזאורים הצעירים "היו זאבי הערבות של הקרטיקון".
למאמר המלא (באנגלית): https://bit.ly/478u8yC
לקריאה בהרחבה (באנגלית): https://bit.ly/47dTqf6
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
הדולפינים שחשים חשמל
היכולת לחוש שדות חשמליים מוכרת היטב אצל דגים ודו-חיים, שנעזרים בה למציאת מזון, לאיתור בני זוג לרבייה ולהתחמקות מטורפים. היא שכיחה הרבה פחות אצל יונקים. מבין היונקים הבודדים נמצאים שני מינים של דולפינים, שיש ראיות ליכולת חישת החשמל שלהם.
אחד משני המינים הללו הוא דולפינן מצוי (Tursiops truncatus), שחש שדות חשמליים חלשים באמצעות נקבים רגישים על אפו. במחקר חדש בחנו מדענים עד כמה היכולת הזאת רגישה אצלם. בניסוי אימנו שתי דולפינות לתחוב את חרטומן לתוך מתקן שמפיק שדה חשמלי במים, ולהתרחק ממנו ברגע שהן חשות בשדה. בהיעדר גירוי הרגילו אותן להישאר במתקן במשך 12 שניות לפחות. מעקב אחרי תגובותיהן העלה שהדולפינות חשו אפילו שדות חשמליים חלשים מאוד. הרגישות שלהן עלתה על זו של הברווזן, אך נפלה בהרבה מזאת של דגי סחוס כמו כרישים.
החוקרים משערים שהתכונה מסייעת לדולפינים, שצדים את טרפם קרוב לקרקעית במעמקי הים, לאתר טרף מחופר בחול.
למאמר המקורי (באנגלית): https://bit.ly/4aqbqpi
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
תעלומת החלקיק האנרגטי
בשנת 2021 זיהו חוקרים בארצות הברית קרן קוסמית אנרגטית במיוחד. החלקיק שמרכיב את הקרינה הזו קיבל את השם "חלקיק אמטרסו" (Amaterasu) על שם אלת השמש היפנית, והוא השלישי הכי אנרגטי שנמדד אי פעם, והמהיר ביותר שזוהה ב-20 השנים האחרונות.
קרניים קוסמיות הן חלקיקים כמו פרוטונים או גרעיני אטומים שנעים במהירות גבוהה, לאחר שנוצרו כנראה בתהליכים גרעיניים בליבות כוכבים. רוב חלקיקי הקרינה הקוסמית נעים במהירות של כ-90 אחוז ממהירות האור, אך לעיתים מזהים המדענים חלקיקים מהירים במיוחד, כמו חלקיק שנצפה ב-1991 וקיבל את הכינוי "Oh My God Particle", שמהירותו 99.99999999999999999999951 אחוז ממהירות האור בריק!
כשניסו לאתר את מקורו של חלקיק אמטרסו, הופתעו הפיזיקאים לגלות שהוא הגיע לכאורה מאזור ריק במיוחד בחלל (The local void), שלא נראה בו מקור אפשרי לחלקיק כזה. החוקרים מציעים שני הסברים לתעלומה: או שאנו לא מבינים לגמרי איך נוצרות קרניים קוסמיות, או שאנו לא מודעים לגורמים שעשויים להסיט את מסלולן בחלל.
מאמר המחקר: https://www.science.org/doi/10.1126/science.abo5095
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
לראשונה: אושר טיפול גנטי באמצעות קריספר
צעד משמעותי בתחום הטיפול במחלות תורשתיות: בריטניה אישרה לראשונה טיפול גנטי באמצעות מערכת עריכת הגנים קריספר, שכבר חוללה מהפכה בתחומים רבים במדע מאז פיתוחה בעשר הקודם.
הטיפול מיועד לחולי אנמיה חרמשית ובטא תלסמיה – מחלות תורשתיות שנובעות מפגיעה בחלבון המוגלובין שאחראי על הובלת החמצן בדם, ומחייבות עירויי דם תכופים. במסגרת הטיפול מוציאים תאי גזע ממח העצם של החולים ועורכים אותם על ידי קריספר. הטיפול עצמו אינו מתקן את הגֵן הפגום הגורם למחלה, אלא מפעיל מחדש את ייצור ההמוגלובין העוברי, שתפקודו תקין אך ייצורו פוסק סמוך ללידה.
לפי דיווחים ראשונים, תוצאות הביניים של הניסוי הקליני הראו החלמה מלאה של רוב המטופלים. הטיפול כבר אושר בבריטניה, וצפוי לעלות בקרוב לאישור גם בארצות הברית ובאירופה.
לכתבה המלאה: https://bit.ly/3GAYkaY
📸: Shutterstock, Andrii Yalanskyi
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
השושנה שהתחפשה לאלמוג
שוניות האלמוגים הן שוברי גלים טבעיים, שמספקים אגני מים רגועים ומוגנים, בהם משגשגים דגים קטנים וצעירים. השוניות בכל העולם נפגעות בשל משבר האקלים, וכדי לעזור לאלמוגים עלינו לדעת עליהם יותר - אך קשה מאוד לגדל אותם במעבדה.
חוקרים מארה"ב החליטו להשתמש בחיית מודל - שושנת הים הכוכבנית (__Nematostella _vectensis_), שקרובה אבולוציונית לאלמוגים, וקל לגדל אותה במעבדה ואף לעשות בה שינויים גנטיים. הם החדירו לשושנת ים גֵן של אלמוג, שאחראי על ייצור חלבון שמסוגל לקשור יונים של סידן ומאפשר את הריכוז שלהם, את שקיעתם ברקמות ואת הפיכתם לגבישים. ואמנם, בשושנה הזו היו ריכוזים גבוהים יותר של סידן מאשר בשושנת ים רגילה. אלמוגים מייצרים כמות גדולה יותר של החלבון כאשר ריכוזי הסידן במים עולה, וכך נצפה גם אצל השושנה המהונדסת. יחד עם רמת החלבון, עלתה גם כמות הסידן שהתגבש בתוך השושנה. החוקרים מקווים שבעזרת השושנה יוכלו ללמוד על הדרך בה אלמוגים בונים את עצמם, וכך גם יוכלו לשמר אותם בצורה טובה יותר.
לכתבה באתר: https://bit.ly/3R67eCh
📸: Shutterstock, Sakda Kiatparadorn
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
למה לפיל יש אף כל כך ארוך?
לאף חיה אין אף מרשים כמו לפיל. פילים משתמשים בחדק שלהם כדי לאכול ולשתות, ומסוגלים לכרוך אותו סביב עשבים כדי לעקור אותם.
כדי לבחון את האבולוציה של החדק, חוקרים מסין בדקו את הגולגלות והלסתות של מינים נכחדים משלוש קבוצות שונות, קרובים של הפילים, שחיו בסין לפני כ-17-15 מיליון שנים. הם מצאו שלכל המינים הללו הייתה לסת תחתונה מוארכת ביותר, אך בכל אחת מהקבוצות היא הייתה בצורה אחרת, שרמזה על מזונות שונים – עלים וענפים לעומת עשבים, למשל. לכולם גם היה חדק, אך קצר יותר משל הפילים המודרניים.
לאחד המינים, מהסוג פלטיבלודון (Platybelodon), הייתה לסת מותאמת לאכילת עשבים, וגם חדק גמיש שיכול ללפות אותם. לפני כ-14 מיליון שנים, כאשר האקלים הפך קר יותר, ערבות העשב שגשגו על חשבון היערות. הפלטיבלודון שמותאם לאכילת עשב שגשג עמן, בעוד מינים אחרים נכחדו. החוקרים משערים שהחיים בערבות העשב נתנו יתרון לבעלי החיים עם חדק בעל כושר אחיזה טוב יותר ויותר, ובה בעת, הלסת המוארכת שכבר לא היה בה צורך התקצרה.
למחקר (באנגלית): https://bit.ly/3R8YRpp
🎨 Jose Antonio Peñas/SPL
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
מושכים את הצפרדע באף
חוקרים שעקבו אחר התנהגות צפרדעים באגם במזרח אוסטרליה, הבחינו במקרה בתופעה מוזרה. יתושות מהמין Mimomyia elegans שעקצו את הצפרדעים, תמיד עמדו על אפם של הדו-חיים בעת שמצצו את דמם. כשהחלו לחקור את התופעה גילו החוקרים כי זה אכן המקום היחיד שבו היתושות עוקצות את הצפרדעים, למרות הסיכון שהצפרדע תצליח לבלוע אותן בדרך לשם. הם גם ראו שלעיתים היתושה נוחתת על גב הצפרדע, ואז צועדת ברגל אל האף, כדי לעקוץ ולמצוץ דם בשולי הנחיר. במאמר בכתב העת Ethology החוקרים כותבים כי הסיבה לתופעה אינה ברורה. ייתכן שהגורם הוא פטרייה המדביקה את הצפרדעים בעזרת היתושות, ולכן משנה את התנהגות היתושה לצרכיה. תופעות כאלה מוכרות בחרקים אחרים ובבעלי חיים נוספים, אך דרוש מחקר נוסף כדי לראות אם זו אכן הסיבה למשיכת היתושות דווקא לאף הצפרדע.
למאמר המלא: DOI: 10.1111/eth.13424
📸: צילומים מתוך מאמר המחקר, בכתב העת (Ethology (2023
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
המקור הקדום של הטעם המר
אם אתם מתענגים על טעמו המר של הקפה, הכירו תודה לאבות אבותיכם, מלפני יותר מ-460 מיליון שנה.
אנו חשים בטעם מר בעזרת קולטנים שנמצאים בפינו. גנים ליצירת הקולטנים הללו נמצאים גם אצל עופות, זוחלים, ואפילו דגי גרם. כעת, חוקרים הראו שגן דומה קיים גם אצל דגי סחוס, כמו כרישים ובטאים, שרחוקים מאיתנו מאוד אבולוציונית. החוקרים בחנו את הגנומים של 17 דגי סחוס, ומצאו את הגן לקולטן המר אצל 12 מהם.
בשלב השני לקחו החוקרים את הגרסאות של הגן שנמצאו אצל שני מינים של כרישים, ובעזרת הנדסה גנטית גרמו לתאים בתרבית לייצר את הקולטנים. כשבדקו אותם, התברר שהם אכן מגיבים לחלק מהחומרים המרים שמפעילים גם את הקולטנים שלנו.
העובדה שאותו גן נמצא אצלנו ואצל הכרישים, מעידה על כך שהקולטנים התפתחו כבר אצל האב הקדמון המשותף לנו, שחי לפני יותר מ-460 מיליון שנים. כלומר, הדרך לחישת טעם מר התפתחה מוקדם מאוד באבולוציה, ככל הנראה כדי להגן עלינו מחומרים רעילים, שנוטים להיות מרים.
למחקר המקורי (אנגלית): https://bit.ly/3sVW2ju
לקריאה בהרחבה (אנגלית): https://bit.ly/3N1lfzV
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
גנים של קרנפים קדומים – מצואה של צבועים
עד לפני כ-14 אלף שנים שוטטו בצפון אסיה ובאירופה קרנפים צמריריים (Coelodonta antiquitatis), הדומים לקרוביהם המודרניים אך עם פרווה ארוכה. חוקרים הצליחו להפיק DNA מקרנפים סיביריים, אך באירופה לא נמצאו מאובנים שנשמרו טוב מספיק. ההזדמנות לפתרון הגיעה ממקור לא צפוי: צואה מאובנת של צבועי מערות, שנמצאה בגרמניה.
החוקרים הפיקו חומר גנטי מהצואה, ומצאו, לצד DNA של הצבועים עצמם, גם DNA מקרנפים שנטרפו על ידם. הם לא הצליחו לשחזר את החומר הגנטי העיקרי של הקרנפים, שנמצא בגרעין, אבל כן הרכיבו את הרצף של ה-DNA מהמיטוכונדריה, שהם אברונים קטנים בתוך התאים. ה-DNA המיטוכונדריאלי קטן הרבה יותר מזה שבגרעין התא, ובכל תא יש עותקים רבים שלו, לכן קל יותר להפיק אותו. רצף ה-DNA של הקרנפים האירופיים שונה מזה שנמצא אצל האסייתיים, ומראה ששתי האוכלוסיות נפרדו זו מזו לפני 150 אלף שנים לכל הפחות. נוסף על המידע הגנטי, המחקר מראה שאפשר למצוא אוצרות עתיקים גם במקומות שאולי לא היינו חושבים להסתכל בהם.
למחקר המקורי (באנגלית): https://bit.ly/3sOkzad
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada