-
תקצירי חדשות מדע ומחקרים עדכניים מכל העולם
כריש דאון מעידן הקרטיקון
כרישים קיימים בעולמנו 450 מיליון שנה לפחות, ואנו מכירים כיום יותר מ-400 מינים שונים שלהם. קיימת שונות רבה בים המינים, החל בכרישים גמדיים שאורכם כ-20 ס"מ וכלה בכריש הלוויתן שיכול להגיע לאורך של 12 מטר. עם זאת, "תוכנית הגוף" הבסיסית של מרביתם דומה מאוד.
אך כעת חשף צוות חוקרים בינלאומי מאובן של כריש בעל מבנה גוף חריג מאוד. על פי ההערכות, היצור הימי שחי בעידן הקרטיקון, לפני כ-66 מיליון שנה, התאפיין בפה רחב וסנפירים קדמיים מאורכים מאוד יחסית לשאר גופו, מבנה שמזכיר את חתולי הים (Manta Ray) המודרניים. הכריש הקדום הזה, שזכה לשם _Aquilolamna milarcae_, היה שחיין איטי שהשתמש בסנפירים הארוכים ובזנבו כדי לדאות באיטיות במים ולמלא את פיו הפעור בפלנקטון. הממצא הייחודי מראה שעד שהתקבע מבנה הגוף של הכרישים המודרניים, באבולוציה של כרישי העבר היו גם תוכניות גוף אחרות.
לפרטים נוספים (באנגלית): https://science.sciencemag.org/content/371/6535/1253 | בתמונה: איור של הכריש שנמצא במחקר, מתוך סרטון היוטיוב: https://bit.ly/2PxfOy4
בפעם הראשונה הצליחו חוקרים למדוד קיטוב אור סמוך לחור שחור.
צוות המדענים המשתף פעולה במסגרת "טלסקופ אופק האירועים", EHT, שפרסם לפני כשנתיים את הצילום הראשון של חור שחור, הצליח כעת לבצע מדידה השופכת אור חדש על מצב החומר והשדות המגנטיים סמוך לחור השחור בגלקסיית M87, גלקסייה ענקית השוכנת כ-54 מיליון שנות אור מאיתנו. החוקרים הצליחו למדוד בעזרת מערך עולמי של טלסקופי רדיו קרינה מקוטבת מהחור השחור. קרינה כזו נוצרת ממקורות מסוימים או אם הגלים שלה עברו דרך מקטב - חומר או כוח המסנן חלק מהגלים ומשאיר רק גלים בעלי זוויות מסוימות. מהקרינה המקוטבת המגיעה אלינו אפשר להסיק על אופיו של מקור הקרינה או של המקטב, ולהבין טוב יותר את המתרחש סמוך לחור השחור עצמו. החוקרים סבורים כי השדות המגנטיים שגילו מחזיקים את טבעת הגז סביב החור השחור, ואולי אף מעורבים ביצירתו של סילון החומר העצום הנפלט ממרכז הגלקסייה. לקריאה בהרחבה באתר מכון דוידסון: https://bit.ly/39cHhM1 | בתמונה: קיטוב האור סביב החור השחור במרכז גלקסיית M87 | מקור: EHT Collaboration
מה מקורו של האורח במערכת השמש? אומואמואה (Oumuamua) הוא גוף שמימי קטן שהתגלה ב-2017 וככל הנראה עבר דרך מערכת השמש שלנו. כמה דברים יוצאים דופן בנוגע אליו עוררו מדענים להעלות רעיונות שונים באשר למקורו, ואפילו להציע שמדובר בחללית של חייזרים תבוניים. בין השאר הוא מחזיר יותר אור שמש מרוב האסטרואידים והשביטים, ומהירותו העצומה מושפעת לא רק מכבידת השמש אלא מכוחות נוספים. כעת חוקרים מאוניברסיטת אריזונה מציעים הסבר פשוט יחסית לכל התכונות הידועות של אומואמואה. על פי מחקרם הוא אכן הגיע מחוץ למערכת השמש, והוא מורכב כנראה בעיקר מחנקן קפוא. קרח כזה מחזיר אור היטב, ויכול להתאדות מפני השטח של אומואמואה ולהעניק לו את התאוצה העודפת שמסבירה את מסלולו. אם ההסבר נכון, הוא לא רק פותר את חידת אומואמואה, אלא גם רומז משהו לגבי היקף התופעה של עצמים שנפלטים החוצה בזמן היווצרותן של מערכות פלנטריות כמו מערכת השמש שלנו. בתמונה: הדמייה של אומואמואה, מקור: shutterstock
לכתבה המלאה באתר מכון דוידסון: http://bit.ly/3r3dWtG
סוד הפרפרים הנעלמים – חומו של הסתיו
בעשורים האחרונים נצפית ירידה תלולה במספרם של חרקים רבים. צוות חוקרים בארצות הברית ניסה לגלות את הגורמים להידלדלות האוכלוסייה של חרקים בולטים במיוחד: הפרפרים. החוקרים איחדו נתונים שאספו לאורך 40 שנה מדענים מומחים וחובבים על מיני פרפרים רבים במקומות רבים במערב ארצות הברית. ניתוח המידע הכולל הראה ירידה בגודל האוכלוסייה של כל מיני הפרפרים במחקר. מאחר שמדובר במינים רבים הפרושים על מרחב אדיר, קיימים גורמים אפשריים רבים להיעלמותם: הרס בתי גידול, שתרם כנראה רק תרומה מועטה לירידה, ושינוי האקלים – שחלקו בפגיעה בפרפרים רב. החוקרים מצאו שככל שחודשי הסתיו היו חמים יותר, כך ירד מספר הפרפרים שנצפו בשנה העוקבת. תוצאות המחקר מראות שלשינוי האקלים השפעות מרחיקות לכת ובלתי צפויות, שמובילות לדעיכתם של מינים רבים.
לפרטים נוספים (באנגלית): https://science.sciencemag.org/content/371/6533/1042
נדידה זה בגֵנים שלהן
הבז הנודד הוא מציפורי הטרף הנפוצות בעולם. הוא מפורסם במסלולי נדידתו הארוכים, המשתרעים מהחוג הארקטי, שם הבזים מתרבים, ועד אזור קו המשווה שבו הם מבלים את החורף. קבוצת חוקרים מסין ומבריטניה חקרה את מסלולי הנדידה של הבזים, ואת השפעת הגנטיקה על מסלולי הנדידה. החוקרים עקבו באמצעות GPS אחרי 56 בזים, מתחילת נדידתם באזורים הארקטיים של רוסיה ועד לסיום הנדידה סמוך לקו המשווה. הם גילו חמישה מסלולי נדידה נפרדים, ומצאו כי שינויים בגֵן אחד, שנקרא ADCY8, השפיעו על אורכו של מסלול הנדידה. לבזים שנדדו במסלול הארוך ביותר הייתה גרסה פעילה יותר של הגֵן, שמחקרים קודמים קשרו בינו לבין זיכרון.
הודות למעקב הגנטי יכלו החוקרים לאמוד גם את השינויים שעברה אוכלוסיית הבזים בעקבות שינויי אקלים בעבר, ולשער על סמך זה מה יהיה עתידן. החוקרים צופים ששינויי האקלים והתחממות האזורים הארקטיים יכווצו משמעותית את אזורי הקינון של הבזים, במיוחד באירופה, ולכן יביאו לירידה במספרם.
לפרטים נוספים (באנגלית): https://www.nature.com/articles/s41586-021-03265-0
האם אפשר לעשות אימון ספורט עם מסכת פנים?
חוקרים מאיטליה בחנו את השפעתן של מסכות חד פעמיות באימון על אופני כושר. תריסר מתנדבים בריאים בני 40 התאמנו פעם אחת עם מסכות ופעם אחת בלעדיהן, כשהחוקרים מודדים פרמטרים רפואיים בהם נשימה, קצב הלב, לחץ הדם ורמת החמצן בדם. החוקרים לא מצאו ראיות כי האימון עם מסכות מסכן בדרך כלשהי את בריאות המתאמנים. עם זאת, הם מצאו הבדלים מתונים בביצועים הגופניים: היה קשה יותר למתאמנים לבצע עם מסכה אימון אירובי, שדורש קצב נשימה גבוה. למרות המדגם הקטן בניסוי, החוקרים סבורים כי שימוש במסכות במכוני כושר יכול להפחית משמעותית הדבקה במחלת COVID-19 וממליצים להשתמש בהן עד שכלל האוכלוסייה תתחסן. בשלב הבא החוקרים מתכוונים לבדוק אם ממצאיהם תקפים גם עבור מתאמנים בעלי רקע של בעיות לב או קשיי נשימה, ולא רק לאנשים בריאים. לקריאה בהרחבה (אנגלית): http://bit.ly/2OxSkrT
ספורט זה בריא – גם למערכת החיסון
ספורט מועיל לבריאות - ההצהרה הזאת כנראה לא תפיל אף אחד מהכיסא. עם זאת, המנגנון שבו פעילות ספורטיבית משפרת את בריאותנו אינו כה ברור, וקשה למצוא קשר ישיר בינה לבין ביצועי מערכת החיסון. במחקר חדש שפורסם בכתב העת Nature, חוקרים מארה"ב הצליחו לפענח את הקשר הזה, באמצעות הבנת התקשורת שבין תאי הגזע במח העצמות לסביבתם. מרבית תאי הדם, וביניהם תאי מערכת החיסון, נוצרים מתאי גזע במח העצמות. מח העצמות מספק סביבה תומכת לתאי הגזע, שמאפשרת להם להפוך לתאי הדם השונים. החוקרים מצאו קבוצת תאים במח העצם, שנקראים תאי OLN, התומכים בתאי הגזע האחראים על ייצור לימפוציטים - סוג של תאי חיסון. הם הראו כי פעילות גופנית גורמת לתאי ה-OLN להאיץ את יצירת תאי מערכת החיסון, ואילו חוסר בפעילות גורם לדעיכה בפעילותם.
המנגנון שנתגלה עשוי לפתוח צוהר לטיפולים עתידיים, או לשיפור מערכת החיסון שלנו במקרה שהיא נפגמה. מערכת חיסון בריאה בגוף בריא!
לקריאה בהרחבה (באנגלית): https://www.nature.com/articles/s41586-021-03298-5
כוכב לכת שהוא מעבדה לחקר אטמוספרות. מבין אלפי כוכבי הלכת שהתגלו עד כה במערכות שמש אחרות, רק בודדים גם קטנים מספיק וגם קרובים אלינו מספיק כדי לחקור את האטמוספרה שלהם. גילוי חדש של כוכב לכת "סופר-ארץ" סלעי ובמרחק של כ-26 שנות אור בלבד מכאן, עשוי להיות כר פורה להבנת תהליכי ההיווצרות וההישרדות של אטמוספרות בכוכבי לכת מחוץ למערכת השמש שלנו.
כוכב הלכת, שהרדיוס שלו גדול פי 1.3 מכדור הארץ, מקיף את הננס האדום גליזה 486 במרחק קטן מאוד ממנו, כך שהטמפרטורה על פני כוכב הלכת היא כ-430 מעלות צלזיוס. בתנאים אלה לא ברור אם הקרינה מהכוכב מפזרת את האטמוספרה, או שהכבידה של כוכב הלכת חזקה מספיק כדי לשמר אותה, וזה בדיוק מה שיוכלו החוקרים לנסות לברר בזכות ההתנאים הייחודיים של המערכת וקרבתה אלינו. "אפשר להתייחס למערכת הזו ממש כאל מעבדה ללימוד על האטמוספרה של הפלנטה", אמר ד"ר אבי שפורר מ-MIT, אחד השותפים במחקר. לכתבה המלאה באתר שלנו: http://bit.ly/3bciTvr | בתמונה: הדמיית פניו של כוכב הלכת גליזה 486b | איור: RenderArea
לגדל חיידקים על מאדים.
תנאי המחיה על כוכב הלכת האדום קשים מאוד, וחוקרים רבים מחפשים דרכים לגדל שם מזון ולייצר חומרים שיפחיתו את התלות באספקת חומרים מכדור הארץ. חוקרים מגרמניה מדווחים כי הצליחו לגדל מין של חיידקים כחוליים, מהסוג Anabaena בתנאים שדומים לסביבה המאדימית הרבה יותר מאשר לסביבה הארצית, וכוללים לחץ אטמוספרי נמוך, הרכב גזים דומה לאטמוספרה של מאדים ומים המכילים חול הדומה בהרכבו לאדמת מאדים. החיידקים הצליחו לייצר את החלבונים, הסוכרים וחומרים נוספים הדרושים להם. כמו כן הראו החוקרים שאפשר לגדל חיידקי E. coli על מצע שמורכב מהחיידקים שגדלו בתנאים האלה - ממצא חשוב, שכן קל להנדס גנטית את ה-E.Coli לייצור תרופות וחומרים נחוצים אחרים. החוקרים מציינים כי החיידקים הכחוליים לא יכולים לגדול במאדים באוויר הפתוח, אבל המחקר מראה שאפשר לגדל אותם בכוכב הלכת בלי צורך במכלים של סביבה מבוקרת מאוד, שיהיו יקרים מאוד וקשים לתפעול. לקריאה בהרחבה (אנגלית): http://bit.ly/3kB2VhD | בתמונה: צילומים של מערכת הגידול, C. Verseux / ZARM
שיטה חדשה ויעילה למיחזור פלסטיק
פלסטיק הוא חומר הוא חזק ועמיד בעל שימושים רבים ומגוונים. מכיוון שהוא אינו מתפרק כמעט באופן טבעי, מדענים ברחבי העולם מנסים לפתח דרכים יעילות למחזר אותו. הבעיה היא שהשיטות הקיימות כיום למיחזור פלסטיק משנות את תכונותיו ולכן התוצר הממוחזר פחות יעיל מהחומר המקורי ואי אפשר להשתמש בו בדיוק באותה צורה. כעת, *חוקרים מגרמניה פיתחו שיטה חדשה לפירוק כימי של פלסטיק, ששומרת על תכונותיו המקוריות ביעילות של 96 אחוז.* החוקרים השתמשו בפלסטיק הדומה במבנהו ובתכונותיו לפוליאתילן - אחד מסוגי הפלסטיק הנפוצים ביותר, שהמבנה הכימי שלו מכיל קשרים בצפיפות נמוכה יחסית שמשמשים מעין "נקודות שבירה" המאפשרות לפרק את החומר. לטענת החוקרים אפשר להשתמש בקשרים הללו כדי לפרק את החומר בקלות וכמעט ללא נזק, וליצור כך "כלכלת פלסטיק מעגלית" שבה נשתמש שוב ושוב באותו פלסטיק לאותן משימות. לקריאה נוספת (באנגלית): https://www.nature.com/articles/s41586-020-03149-9
גלקסיות יכולות להשתנות מהר משחשבנו
גלקסיות הן מבנים ענקיים הכוללים אינספור כוכבים וכמות אדירה של גז ואבק בין-כוכבי. גודלן של הגלקסיות יכול להגיע למאות אלפי שנות אור. הן מתחילות לרוב ללא צורה מוגדרת ועם הזמן משנות את תצורתן לצורה לוליינית של ספירלה מרובת זרועות, כמו שביל החלב, ובסופו של דבר מתקבעות בצורת אליפסה. הסברה הרווחת עד היום הייתה שתהליכי השינוי האלה לוקחים מיליארדי שנים.
במחקר שפורסם בכתב העת Science, מדווח צוות אסטרופיזיקאים בהובלת חוקרים מבריטניה על זיהוי גלקסיה לוליינית שנוצרה רק 1.2 מיליארד שנים לאחר המפץ הגדול. הגלקסיה מכונה ALESS 073.1 ועצם קיומה ותצורתה פותחים צוהר להבנה מחודשת של התהליכים הקוסמיים המובילים להיווצרות גלקסיות והתפתחותן. למחקר: http://bit.ly/3pJeB2z | בתמונה: איור של גלקסיה לוליינית, מקור: spl
מה קורה כשכוכב נבלע בתוך חור שחור? שני מחקרים בהשתתפות חוקרים ישראלים שופכים אור חדש על התופעה, בעזרת תיעוד של בליעה כזו שנצפתה לפני כמה שנים, בחור שחור ענקי כ-700 מיליון שנות אור מכאן. במאמר אחד, בהובלת אסף חרש מהאוניברסיטה העברית ויאיר הרכבי מאוניברסיטת תל אביב, זיהו החוקרים פליטה של גלי רדיו כמה חודשים אחרי התיעוד הראשון של האירוע. העובדה שגלי הרדיו נפלטו זמן רב אחרי גלי האור הנראה, מעידה שקיימים תהליכים המשחררים אנרגיה גם לאחר שהכוכב מתפרק ונבלע בחור השחור. החוקרים עדיין אינם יודעים להסביר אותם, אבל הגילוי יאפשר לעקוב אחרי פליטת הרדיו מאירועים כאלה גם זמן רב אחרי זיהויים, ולחקור אותם לעומק. במאמר השני, בהשתתפות חרש ואבישי גל-ים ממכון ויצמן למדע, זיהו החוקרים פליטה של חלקיקי נייטרינו בעת קריעת הכוכב הנשאב לחור השחור, תגלית שעשויה לסייע בהבנת התהליכים המתרחשים באירוע הקוסמי האלים, ואולי להסביר את מקורן של קרניים קוסמיות באנרגיה גבוהה. הכתבה המלאה באתר מכון דוידסון: http://bit.ly/3bu5Jc7 | איור: גלאי הנייטרינו IceCube באנטארקטיקה, spl
Читать полностью…
חוקרים מגרמניה גילו שתי תקופות קדומות שבמהלכן האזור שהוא היום האוקיינוס הארקטי היה מכוסה כולו בשכבת קרח, והאוקיינוס עצמו התקיים כאגם של מים מתוקים מתחת לקרח. "למיטב ידיעתנו זוהי הפעם הראשונה שמדובר על התחדשות מלאה של האוקיינוס הארקטי, ועוד שהתרחשה לא פעם אחת - אלא פעמיים", אמר ד"ר וולטר גייברט, שהוביל את המחקר. החוקרים בחנו את הרכב המשקעים בעשרה אזורים באוקיינוס הארקטי, וזיהו חוסרים בשקיעת צורה מסוימת של היסוד תוריום (Th), שהוא תוצר התפרקות אורניום המצוי באופן טבעי במי הים. במהלך המדידה נמצא כי בשתי תקופות שונות, אחת לפני כ- 65 אלף שנה והשנייה לפני כ-140 אלף שנה, לא שקע תוריום באזורים אלו כמעט כלל, מה שמעיד על כך שהמים שם היו מתוקים.
לקריאה בהרחבה (באנגלית): http://bit.ly/3pshiFT
בתמונה: קרחון באוקיינוס הארקטי
הצטרפו לערוצי #מהנשמדע בוואצאפ ובטלגרם😎
#מהנשמדע בוואצאפ👈👈👈 https://chat.whatsapp.com/H8ifgLrJfkz5P1muZOjefK
#מהנשמדע בטלגרם👈👈👈 http://t.me/manishmada
האם טעינו בהשפעת הזיהום על עננים?
לעננים חשיבות גדולה בוויסות האקלים. מעבר לתפקידם במחזור המים, הם מחזירים לחלל את מרבית הקרינה המגיעה מהשמש וכך מצננים את כדור הארץ. למרות תרומתו של זיהום האוויר להתחממות הגלובלית, ההנחה הרווחת הייתה שחלקיקי פיח זעירים תורמים להיווצרות עננים וכך מתאזנת מעט השפעתם המזיקה – הם מחממים, אך העננים שהם עוזרים ליצור מקררים.
נתונים חדשים מראים כי ייתכן שטעינו בכמעט 200 אחוז בהערכת ההשפעה החיובית של זיהום האוויר על זריעת עננים. החוקרים השוו לשם כך בין השיטה המקובלת למדידה כזאת, המבוססת על מדידת ההשפעה של פליטת חלקיקים מזהמים מספינות, לבין מידע מצילומי לוויין. נתונים כאלה עשויים לשנות את המודלים הקיימים להתחממות הגלובלית, ומלמגים על הסכנה הטמונה בהתבססות על שיטה יחידה למדידת תופעת טבע. לפרטים נוספים (באנגלית): http://bit.ly/3u2P7k6
השתלת צואה למען חולי סרטן עור
בטיפולי השתלת צואה מנסים לחדש את אוכלוסיית החיידקים התקינה במעיים של אדם חולה על ידי השתלת צואה שנלקחה מתורם בריא. מחקרים קודמים מצביעים על האפשרות שהרכב חיידקי המעיים עשוי להשפיע על תגובת הגוף לטיפולי אימונותרפיה שניתנים לחולי מלנומה (סוכ של סרטן עור) במצב מתקדם. במחקר החדש לקחו החוקרים צואה מחולי מלנומה שמגיבים לטיפולי אימונותרפיה והשתילו אותה לחולי מלנומה שעמידים להם. כשבדקו את הרכב חיידקי המעיים שלהם ואת תגובתם לטיפול לאחר ההשתלה נמצא ששישה מתוך 15 הנבדקים החלו להגיב לטיפולים ומצבם השתפר. החוקרים ממשיכים לעקוב אחרי הנבדקים ונכון לעכשיו המצב של רובם לא החמיר. למרות הממצאים המעודדים, יש לזכור שמדובר במחקר ראשוני וקטן מאוד. דרושים מחקרים נוספים. לקריאה בהרחבה (באנגלית): http://bit.ly/2Z4tnGs | בתמונה: חלק מתהליך השתלת צואה במעבדה, מקור: spl
הצטרפו לערוצי #מהנשמדע בוואצאפ ובטלגרם😎
#מהנשמדע בוואצאפ👈👈👈 https://chat.whatsapp.com/H8ifgLrJfkz5P1muZOjefK
#מהנשמדע בטלגרם👈👈👈 http://t.me/manishmada
הפמיניזם של עידן הברונזה?
עידן הברונזה הוא התקופה שבמהלכה התרחש המעבר מכלי אבן לכלי מתכת, אך עדיין לא החל השימוש בברזל. מקובל לחשוב שבאירופה עידן הברונזה היה בין שנת 3200 לפנה"ס ל-600 לפנה"ס, אך במקומות אחרים בעולם טכנולוגיית ייצור המתכת התפתחה בשנים אחרות. הסברה המקובלת הייתה שבתקופה הזאת, שהייתה אלימה למדי על פי ממצאים רבים, הגברים היו אלו הגברים שעמדו בהנהגת החברה.
מחקר חדש של חוקרים מגרמניה וספרד מעלה ספקות בקשר לכך. החוקרים בחנו מבצר מתקופת הברונזה בספרד שהכיל קבר של גבר ואישה שחיו לפני 3,500 שנה לערך. החוקרים מצאו כי לא היה ביניהם קשר גנטי, אך היו להם ילדים משותפים, שנמצאו קבורים גם הם במתחם. חשוב מכך, על האישה נמצאו תכשיטים רבים יותר ובערך רב יותר מאלה שנמצאו על הגבר. אף שאי אפשר לקבוע את מעמדם המדויק מאתר הקבורה, החוקרים משערים כי מעמדה של האישה היה גבוה מזה של הגבר, וייתכן שהיא הייתה השליטה. הדבר מעיד כי נשים יכלו לעמוד בראש הפירמידה החברתית כבר בתקופות מוקדמות בהיסטוריה. להרחבה (באנגלית): https://bit.ly/3bRYnk1 | בתמונה: חלק מהחפצים שנמצאו באתר הקבורה, קרדיט: Credit: Grup ASOME-UAB
הצביעו לגורי הכלבים
היכולת להבין מחוות נחשבת ייחודית לבני האדם. אפילו תינוקות מסוגלים להבין שכשאדם אחר מצביע על דבר מה, כוונתו שיש להסתכל על הדבר. זו אולי לא נשמעת יכולת מרשימה למדי, אך אף קופי האדם הקרובים ביותר אלינו אינם מסוגלים לבצע זאת. לעומתם, כלבים וגוריהם מסוגלים להבין את מחוות ההצבעה, כמו שלל מחוות אחרות. קבוצת חוקרים מארה"ב ניסתה להבין אם הכלבים לומדים להבין את המחוות, או שמא זו יכולת מוּלדת. החוקרים בחנו את יכולתם של גורי כלבים להבין מחוות,במחקר על כ-400 גורי לברדור, גולדן רטריבר ולברדור מעורבים בגולדן רטריבר. על פי נתוני קרבת המשפחה בין הגורים חישבו החוקרים שאפשר להסביר כ-43 אחוז מההבדלים ביכולת ההבנה של הכלבים על ידי גורמים גנטיים. כלומר, לגנטיקה תפקיד מרכזי ביכולת הכלבים להבין מחוות.
היכולת להבנת מחוות היא תכונה מורכבת, והעובדה שאפשר לקשרה לגנטיקה היא פריצת דרך ביכולתנו להבין את המרכיב המולד של תקשורת חברתית. המחקר עוד לא עבר ביקורת עמיתים, אך אם תוצאותיו נכונות, האתגר הבא יהיה להבין אילו גנים בדיוק מעורבים בתהליך. לקריאה בהרחבה (אנגלית): http://bit.ly/31ah1ha
איך אנחנו יודעים מתי לסיים שיחה? מחקר חדש מראה שהתשובה היא לעתים קרובות "אנחנו לא". רק כשני אחוזים מהשיחות במחקר הסתיימו במועד בו שני בני השיח רצו לסיימן.
שיחה היא הדרך שבה אנחנו יוצרים קשרים ומחזקים אותם, ולכן חשוב לנו להימנע מפגיעה בשותפינו לשיחה, לא לסיים אותה מוקדם מדי וגם לא מאוחר מדי. לרוב אנו מנסים לנחש מה בני שיחנו רוצים, ולהתאים את עצמנו.
אלא שמתברר שאנחנו לא טובים בכך. במחקר דיווחו יותר מ-800 אנשים על שיחות בהן השתתפו לאחרונה עם אדם אחד נוסף, ו-152 אנשים, שלא הכירו זה את זה, הוזמנו למעבדה כדי שיוכלו לשוחח ביניהם. לאחר מכן החוקרים שאלו אותם על השיחות האלו, וגילו פער משמעותי בין המועד שבו המשתתפים רצו לסיים את השיחה לזמן סיומה בפועל, בממוצע כמחצית ממשך השיחה כולה. בנוסף, יותר מ-45 אחוזים מהשיחות נמשכו זמן רב יותר מששני המשתתפים רצו, וכמעט עשרה אחוזים מהן הסתיימו מוקדם מדי, כאשר שני המשתתפים היו מעוניינים לשוחח עוד. ביחד, יותר ממחצית השיחות הסתיימו כאשר שני הצדדים לא היו מעוניינים לסיים אותן. לקריאה בהרחבה באתר מכון דוידסון: http://bit.ly/2P90tTQ
איפה הדינוזאורים בגדלי הביניים?
כולנו מכירים את הדינוזאורים הטורפים הענקיים, כמו הטי-רקס. פחות מוכרים הם קרובי משפחתו הקטנים, כמו הוולוסירפטור והמיקרורפטור. אך בגדלי הביניים, בין מאה ק"ג לאלף ק"ג, אין כמעט מינים של דינוזאורים טורפים.
במחקר חדש, הציעו החוקרים שהפרטים הצעירים של הדינוזאורים הטורפים הגדולים ממלאים את הנישות האקולוגיות השמורות לרוב לטורפים בינוניים בגודלם. הם בחנו 43 שטחי מחיה וזמנים שונים, בשבע יבשות ולאורך 136 מיליוני שנים, ומצאו שהחוסר בטורפים בגדלי ביניים הורגש במיוחד באזורים ובזמנים בהם נמצאו הטורפים הגדולים ביותר. כשניתחו את עקומות הגדילה של הדינוזאורים הגדולים ואת התפלגות הגילאים שלהם, הן הראו שהפרטים הצעירים היוו חלק גדול מאוד מהאוכלוסייה. "לא רק שהיו יותר צעירים מאשר בוגרים, הם היו בדיוק בטווח הגדלים המתאים, זה שאין בו מינים אחרים", אמרה קטלין שרדר, שהובילה את המחקר. הפרטים הצעירים, אמרה שרדר, מלאו נישה אקולוגית נפרדת: "הם אמנם השתייכו לאותו מין ביולוגי, אבל היו שונים לחלוטין מבחינת מראה ותפקוד". | בתמונה: טירנוזאורוס רקס צעיר ומנוצה ושני הוריו הענקיים, מקור: spl
הרובוט הגמיש שחוקר את מעמקי האוקיינוס
שקע מריאנה הוא שקע תת-ימי אדיר בלב האוקיינוס השקט. חלקו הנמוך ביותר נמצא בעומק של 11 קילומטר מתחת לפני הים, עמוק יותר מכל מקום אחר על פני כדור הארץ. עקב העומק הרב, הלחץ בקרקעית עומד על יותר מאלף אטמוספרות, שווה ערך לכשלוש טונות על כל סנטימטר רבוע.
חוקרים מסין שלחו למקום העוין הזה רובוט מדור חדש, שמטרתו לחקור את הקרקעית בלי להימחץ תחת הלחץ העצום. במקום חלקי מתכת ומנועים, הרובוט, המעוצב בהשראת אחד הדגים המצויים בשקע מריאנה, מוטמע כולו בתוך סיליקון גמיש. הרובוט נע הודות ל"שרירים" אלקטרוניים – אזורים בגופו שמתכווצים כשעובר בהם זרם חשמלי. בזכות זאת משקל הרובוט נמוך במיוחד והוא פשוט מאוד לתפעול, אך גם מסוגל לשרוד את הלחץ. הוא אינו מחובר בכבל למפעיליו, ומסוגל לנווט באופן עצמאי.
הרובוט נשלח לשקע מריאנה, ניווט בו בהצלחה ושלח נתונים בחזרה למפעיליו. רובוטים גמישים כאלה עשויים להיות עתיד הרובוטיקה במקומות שבהם רובוטים "קלאסיים" אינם מסוגלים לתפקד. לפרטים נוספים (באנגלית): https://www.nature.com/articles/s41586-020-03153-z | מקור לתמונה: מתוך סרטון של NPG Press
האם הניאנדרטלים ידעו לדבר? חוקרים מנסים לענות על כך כבר עשרות שנים, אך משום שהאיברים המשפיעים ביותר על הדיבור, הלשון ומיתרי הקול, עשויים מרקמות רכות שאינן מתאבנות, קשה להגיע לתשובה.
חוקרים מספרד החליטו לבחון את האוזן, כדי לגלות אלו קולות הניאנדרטלים שמעו, ולהסיק מכך על התקשורת ביניהם. הם יצרו מודל של מבנה האוזן הניאנדרטלית, וחישבו כמה מאנרגיית הקול מגיע אל האוזן הפנימית של מיני אדם שונים: בני אדם מודרניים, ניאנדרטלים ומין קדום עוד יותר. כך מצאו את תחום התדרים האופטימלי שלהם. לבני אדם מודרניים יש תחום תדרים אופטימלי רחב, בעוד זה של שימפנזים מצומצם יותר, והם אינם שומעים היטב בתדירויות גבוהות יחסית. במחקר נמצא שתחום התדרים ששמעו בני האדם הקדומים ביותר שנבדקו היה באמצע בין השימפנזים לבני האדם, ואילו לניאנדרטלים היה טווח שמיעה אופטימלי דומה מאוד לזה של האדם.
החוקרים מניחים שהקולות שהניאנדרטלים הפיקו נמצאו גם הם בטווח תדרים דומה. האם זה היה חלק מפיתוח דיבור כמו אנושי? הם סבורים שכן, אבל המחלוקת נמשכת. לכתבה המלאה באתר שלנו: https://bit.ly/3ejJQ2p | בתמונה: שחזור של ניאנדרטל
חוקרים מהסקר האנטארקטי הבריטי קדחו פיר בעומק של 1,233 מטר באחד הקרחונים הגדולים של אנטארקטיקה ומצאו באוקיינוס מתחתיו חיים. זוהי הפעם הראשונה שבה מתגלים בעלי חיים לא ניידים שחיים באופן קבוע באזורים הקיצוניים האלה. החוקרים זיהו בעלי חיים ממערכת הספוגיים אך מדווחים גם על בעלי חיים לא מוכרים נוספים שכנראה מתקיימים באופן דומה לספוגיים וצורכים את מזונם על ידי סינון המים שעוברים בגופם. החוקרים הופתעו לגלות חיים בעומק כה רב מתחת לקרח, באזור כה חשוך וקר, שמי הים בו דלים בחומרי מזון. הם מתכוונים לבצע מחקר מקיף יותר שיעזור להם לענות על שאלות רבות. "מדובר בתגלית מקרית וממוזלת שמקדמת רעיונות בכיוון חדש ומראה שהחיים הימיים באנטארקטיקה מיוחדים מאוד ומותאמים בצורה מדהימה לעולם קפוא", אמר החוקר הראשי יוּ גריפיתס בריאיון ל-Science Alert. לקריאה בהרחבה (באנגלית): http://bit.ly/304JwMu | בתמונה: מצלמה בעומק 900 מטרים במורד הפיר הנחקר, Dr Huw Griffiths/British Antarctic Survey
Читать полностью…
מה עושות לטאות שנחשים מנסים לטרוף אותן? חומטים ביפן פיתחו טמפרטורת גוף גבוהה מהרגיל, שעוזרת להם לברוח.
החומטים, מהמין Plestiodon latiscutatus, חיים באיי אִיזוּ, שהם קבוצת איים געשיים קטנים. בחלק מהאיים האלו חי גם הטורף המרכזי שלהם, נחש כרכן מהמין Elaphe quadrivirgata. החומטים הם יצורים אקטותרמיים, כלומר כאלה ששואבים חום לגופם בעיקר מהסביבה. כשהם מתחממים בשמש חום גופם עולה, וכשבחוץ קר טמפרטורת גופם יורדת, ועימה גם רמת הפעילות שלהם, ולכן הם פגיעים יותר לטורפים.
במחקר חדש הראו חוקרים מיפן שבאיים שבהם חיים נחשים, טמפרטורת הגוף של חומטים שיוצאים לחפש אוכל גבוהה ב-3.2 מעלות צלזיוס בממוצע מזו של החומטים באיים נטולי נחשים: 35.4 מעלות לעומת 32.2. בנוסף, בכל האיים, עם נחשים או בלעדיהם, טמפרטורת הגוף של החומטים עלתה ב-40 השנים האחרונות בכמעלה אחת בממוצע. ייתכן שהסיבה לכך היא שינוי האקלים. המחקר מראה איך בעלי חיים מתאימים את עצמם לסביבתם, ואיך לחץ ברירתי – במקרה הזה, נוכחות של טורף – משנה את התנהגותם ואת הביולוגיה שלהם. לקריאה נוספת: https://bit.ly/30aNpPY
הנגיף שאורב למושתלי האיברים – ואיך לנצח אותו
נגיף ה-CMV הוא אחד הנגיפים הנפוצים ביותר בעולם: בישראל על פי הערכות כ-80% מהאוכלוסייה הם נשאים שלו. במרבית המקרים, הדבקה ב-CMV היא חסרת תסמינים. לאחר מכן הנגיף עובר למצב רדום, ומערכת החיסון אינה מבחינה בו. אך במקרים מסוימים הוא עלול "להתעורר" ולהפוך למסוכן – בעיקר אצל אנשים שמערכת החיסון שלהם מוחלשת, כמו מושתלי איברים. התפרצות כזו אצלם עלולה לגרור דחייה של השתל ואף מוות.
במחקר חדש, חוקרים מקיימברידג' וממכון ויצמן מצביעים על פתרון אפשרי. החוקרים מצאו קבוצת חלבונים שכאשר הווירוס נחשף אליהם, הוא עובר למצבו הפעיל ומתחיל לייצר חלבונים. הפעלה שכזו תגרור תגובה חזקה של מערכת החיסון, שתנקה את הגוף מהנגיף. הודות לכך, החוקרים משערים שניתן יהיה "לרפא" את התורם והמושתל טרם ההשתלה ולהסיר את הנגיף מגופם, וכך למנוע את הסיכון שהנגיף יופעל לאחר ההשתלה, כשהמערכת החיסונית של המושתל מדוכאת. הדרך לטיפול יעיל עוד ארוכה, שכן כלל הניסויים בוצעו בתרביות תאים, אך ניתן לקוות שעם מחקר נוסף נגיע ליעד המיוחל.
למאמר (באנגלית): https://www.pnas.org/content/118/9/e2023025118
הכירו את אליזבת אן – חמוסה שחורת רגל בת חודשיים וחצי, ושיבוט גנטי של חמוסה שמתה לפני 30 שנה. החוקרים ששיבטו אותה מקווים שתוכל להכניס שונות גנטית נחוצה מאוד למין שלה, שנמצא בסכנת הכחדה. החמוס שחור הרגל, שבעבר חי בערבות המערב התיכון של ארה"ב, כמעט ונכחד בשנות ה-80. מאמצי שימור הובילו לכך שהיום יש יותר ממאתיים חמוסים בוגרים, אך כולם צאצאים של אותם שבעה פרטים – ולכן השונות הגנטית ביניהם נמוכה מאוד. כעת, שיתוף פעולה של חברת Revive & Restore עם "גן החיות הקפוא" בסן דייגו, בו נשמרות רקמות של יותר מאלף מינים, הוביא לשיבוט של חמוסה השונה גנטית מהאוכלוסייה הקיימת.
החוקרים מתכוונים לשבט חמוס נוסף שתאיו נשמרו בגן החיות הקפוא, לזווג ביניהם, ולשלב את צאצאיהם באוכלוסיית החמוסים. הגדלת המגוון הגנטי לא תפתור את כל בעיותיהם של החמוסים – הדבר החשוב ביותר הוא עדיין לדאוג לסביבה בטוחה עבורם– אבל היא תוכל לעזור להם להתמודד עם האתגרים בעתיד. אליזבת אן, אמר מנהל Revive & Restore, "היא ניצחון לשונות ביולוגית והצלה גנטית". לכתבה המלאה באתר שלנו: http://bit.ly/3srx59L | בתמונה: אליזבת אן בגיל 50 יום, צילום: USFWS Mountain-Prairie
מחלת הנטינגטון היא מחלה תורשתית חשוכת מרפא שגורמת לבעיות תנועה, שינויים באישיות וקשיים של ממש בתפקוד היומיומי. ידוע שהיא נובעת ממוטציה ברצף ה-DNA, הגורמת לייצור חלבון פגום שמצטבר בתאי המוח ופוגע בתפקוד התקין שלהם. כעת חוקרים מ- MIT טוענים שמצאו את המנגנון שגורם למחלה להחמיר. החוקרים השתמשו באלגוריתם חישובי שפיתחו כדי לסרוק מספר מאגרי נתונים המכילים מידע על רמות הביטוי של גנים במוחם של עכברי מודל למחלה. מטרת האלגוריתם היתה לזהות את השינויים שמתרחשים בביטוי הגנים בשלבים המתקדמים יותר של המחלה. הם מצאו שההחמרה מתרחשת בעקבות כשלים במערכות התחזוקה הבסיסיות של התאים, שבמצב תקין מצליחות לפצות על החלבון הפגום. החוקרים גם גילו ממצאים דומים בגופם של אנשים שנפטרו מהמחלה. כעת הם מקווים להשתמש בממצאיהם לפיתוח גישות טיפוליות חדשות למחלה. את הקוד שפיתחו הם משתפים כדי שחוקרים אחרים יוכלו ליישם אותו בחקר מחלות אחרות. לקריאה הרחבה (אנגלית): http://bit.ly/3shvCTi | בתמונה: סריקת MRI צבועה של מוח של חולה הנטינגטון, מקור: spl
Читать полностью…
התאים המרכיבים את המעגל העצבי הזה מתחילים את דרכם באף, ובמהלך ההתפתחות העוברית נודדים לתוך המוח. בדרך למוח, עוצרים התאים באזור בגולגולת שמכונה "לוח המסננת". עד כה לא היה ידוע מדוע התאים צריכים להתעכב שם. כעת, מחקר חדש של קבוצת חוקרים רב-לאומית, בהובלת מתן גולן ממכון וולקני למחקר חקלאי בישראל, מציע פתרון אפשרי לתעלומה. החוקרים עקבו אחרי תהליך הנדידה של התאים הללו במוחם של דגי זברה, מרגע ההפריה ואילך. הם גילו שבתוך צביר התאים הנודדים נוצרים צמתים עצביים שמאפשרים לתאים לתקשר ביניהם, כולל תאים שבסופו של דבר מגיעים לצדדים שונים של המוח. כך נוצר מעגל עצבי חדש שמחבר את שני חצאי המוח. רק תאים שהצליחו ליצור קשרים אחד עם השני ולהשתלב במעגל העצבי מסוגלים לחצות את לוח המסננת ולהמשיך במסעם אל המוח. מדובר במנגנון התפתחותי שלא היה מוכר קודם לכן ואף על פי שהמחקר נעשה על דגי זברה, עשויות להיות לו השלכות גם על פוריות האדם ועל השליטה בפוריות של חיות משק. לקריאה בהרחבה באתר מכון דוידסון: http://bit.ly/2Mb2Ggt | בתמונה: עובר של דג זברה בניסוי עם חלבון זוהר בגופו| ד"ר מתן גולן
Читать полностью…
כמה רחוק אנחנו יכולים להגיע בחקירות הגנטיות של העבר?
עד לאחרונה, השיא להפקת DNA קדום היה 700 אלף שנה, אך כעת צוות בינלאומי של חוקרים דיווח על הפקת DNA משיניים של שלוש ממותות, שתיים מהן בנות יותר ממיליון שנה. שיני הממותות נמצאו קבורות בקפאת עד (permafrost) – אדמה קפואה ששימרה אותן במצב טוב במיוחד.
החוקרים קבעו את גיל הדגימות בעזרת תיארוך סלעים וגם בעזרת שעון מולקולרי. אחת מהן, מהמין ממותה צמרית, הייתה בת כ-700 אלף שנה. האחרות, שנראו כשייכות למין ממומת ערבות, היו בנות 1.2 ו-1.6 מיליון שנה, בקירוב. להפתעת החוקרים, ה-DNA חשף ששתי הממותות הקדומות יותר השתייכו לשושלות שונות, ואולי למינים שונים. שושלת אחת הייתה זו שממנה התפתחה הממותה הצמרית, והשנייה הייתה קרובה יותר לממותות של צפון אמריקה. בנוסף גילו החוקרים שרוב ההתאמות הגנטיות לקור, כמו שיער ארוך והצטברות שומן, היו קיימות כבר אצל אבותיהן של הממותות הצמריות.
החוקרים סבורים שבעתיד נוכל להפיק DNA עתיק עוד יותר. "עוד לא הגענו לקצה היכולת שלנו", אמר אנדרס גותרסטרום, החתום מעל המאמר. לקריאת הכתבה המלאה באתר שלנו : http://bit.ly/3quEHb0 | בתמונה: מראה משוער של הממותה
מחקר חדש מגלה מסלול גנטי לבניית עצמות הגפיים של דגי זברה.
חוקרים מאוניברסיטת הרווארד בחנו מוטציות שגורמות לשינויים במבנה השלד של דגי זברה - דגי גרם השייכים לתת-המחלקה _Teleostei_. הם הצליחו לזהות מוטציות שגרמו ליצירת שתי עצמות נוספות בקצה הסנפירים הקדמיים של הדגים. בנוסף גילו החוקרים שהעצמות החדשות חוברו לגידים ולשרירים באופן שמזכיר יותר גפיים מאשר סנפירים. אם כן, על פי החוקרים, מאחר שבעלי ארבע רגליים ודגי _Teleostei_ משתמשים באותם מסלולים גנטיים ליצירת גפיים וסנפירים, נראה כי האב הקדמון המשותף שלהם כבר החזיק במידע הגנטי הדרוש לתחילת היווצרותן של גפיים קדמיות.
לקריאה בהרחבה (באנגלית): https://www.cell.com/cell/fulltext/S0092-8674(21)00003-9#%20 | בתמונה: דג זברה
חוקרים הצליחו להפיק צלילים מכלי נגינה בן 18 אלף שנים. לפני כ-90 שנה התגלתה במערת מרסולה בצרפת קונכייה גדולה של החילזון הימי Charonia lampas, המכונה "חצוצרת טריטון". מחקר חדש בממצא ששכב עשרות שנים במגירת מוזיאון העלה כי הקונכייה עברה עיבודים רבים כדי לשמש כלי נגינה: הקצה שלה נשבר ושולי החור לוטשו ונמרחו בחומר אורגני, ככל הנראה כדי להדביק לפתח פיה חיצונית, שאבדה מאז. כמו כן נקדחו בה חורים נוספים ונמצאו סימני צבע אדום גם בצדה החיצוני של הקונכיה וגם בתוכה. נגן כלי נשיפה שהזמינו החוקרים הצליח להפיק צלילים מהקונכייה, ולשחזר את קולותיו של כלי הנגינה הקדום ביותר שהתגלה מהסוג הזה. לכתבה המלאה באתר שלנו: http://bit.ly/3d5liJI | בתמונה: קונכיית מרסולה, צילום: Carole Fritz et al. 2021
הצטרפו לערוצי #מהנשמדע בוואצאפ ובטלגרם😎
#מהנשמדע בוואצאפ👈👈👈 https://chat.whatsapp.com/H8ifgLrJfkz5P1muZOjefK
#מהנשמדע בטלגרם👈👈👈 http://t.me/manishmada