-
תקצירי חדשות מדע ומחקרים עדכניים מכל העולם
דגיג הרעם
חוקרים מאוניברסיטת ברלין חשפו מנגנון חדש ומפתיע להפקת קול בדג הקטנטן Danionella cerebrum, שאורכו 12 מ"מ בלבד. הדג הזכר מפיק סדרות ארוכות של נקישות בעוצמת קול של עד 140 דציבלים, השקולה לזו של צופר של אמבולנס או פטיש אוויר. חולייתנים משתמשים בדרך כלל בשרירי השלד שלהם כדי להפיק קולות, כך שהם מוגבלים בידי מהירות ההתכווצות של השריר. עד כה לא היה ברור איך הדג הזעיר מתגבר על המגבלה. כעת מתברר שהמנגנון מאפשר לדג להפיק פעימת קול קצרה ורמה ללא תלות בשרירי השלד, אלא בהפעלת שריר קולי המניע את הצלע החמישית כמקל תיפוף שהולם בשלפוחית הציפה של הדג. סיבי השריר הקולי דקים במיוחד ומאפשרים מעבר מהיר של חמצן וגלוקוז ויעילים בהפקת אנרגיה, ולכן פועלים מהר מבלי להתעייף. מספר פעימות הקול יכול להגיע ל-120 נקישות בשנייה. זהו תיעוד ראשון של מנגנון הפקת קול רם שמתעלה מעבר למגבלות המוכרות של מערכת שרירי השלד בחולייתן כה זעיר.
למחקר המלא: https://bit.ly/3TEPRd1
Pavaphon Supanantananont, Shutterstock
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
הטעות הקטנה של דרווין
אחת ההנחות המקובלות בנוגע לעולם החי היא קביעתו של צ'רלס דרווין שאצל היונקים הזכרים גדולים מהנקבות במידה ניכרת. במשך השנים נשמעו לא מעט קולות שקראו תיגר על ההנחה הזאת, אך בהיעדר מידע מהימן על מסת הגוף של כל מיני היונקים אי אפשר היה לקבוע בוודאות מי צודק.
שלושה אקולוגים מאוניברסיטת פרינסטון בארצות הברית הצליחו כעת לערער את הנחתו של דרווין, באמצעות סקירה סטטיסטית של מאגרי מידע חדשים המכילים נתונים על גודלם של זכרים ונקבות מיותר מ-400 מיני יונקים. מהממצאים עולה שב-45 אחוז מהמינים הזכרים אכן גדולים מהנקבות, אך בשאר המינים הגודל של הזכרים והנקבות זהה (39%) או שהנקבות גדולות מהזכרים (16%). וכשבוחנים את ההבדלים באורך הגוף, במקום המסה, בכמחצית מהמינים הגודל דומה.
אף שהממצאים מתייחסים רק לשיעור קטן ממיני היונקים, הם מראים שבלא מעט ממיני היונקים - ואולי אף ברובם – הזכרים אינם גדולים מהנקבות.
לקריאה בהרחבה (באנגלית): https://bit.ly/3VDbBbX
למאמר (באנגלית): https://bit.ly/4cxfSUk
📸: SEVENxOFFICIAL, Shutterstock
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
האנשים הראשונים באירופה – לפני 1.4 מיליון שנים
האירופאים הראשונים הגיעו ממזרח. הראיות העתיקות ביותר לנוכחות אנשים ביבשת הן כלי אבן שנמצאו ליד העיירה קורולבו (Korolevo) באוקראינה, ותוארכו ל-1.4 מיליון שנים לפני זמננו. מדובר ככל הנראה בבני המין הומו ארקטוס (Homo erectus), שהתפתח באפריקה ויצא משם לאסיה, ולבסוף לאירופה. החוקרים סבורים שהאנשים הקדומים הגיעו מכיוון גיאורגיה, שם נמצאו כלים דומים שמתוארכים ל-1.8 מיליון שנים לפני זמננו. מאוקראינה הם המשיכו מערבה, ואתרים שלהם מלפני 1.2-1.1 מיליון שנים נמצאו בצרפת ובספרד.
קורולבו היא המקום הצפוני ביותר שבו נמצאו כלים של הומו ארקטוס. העובדה שהם חיו שם מעידה על יכולת הסתגלות מרשימה. "בעבר חשבנו שקרובינו הקדומים לא יכלו לשרוד בקווי הרוחב הצפוניים הקרים, ללא שימוש באש או טכנולוגיה מתקדמת לייצור כלי אבן", אמר אנדי הריס, אחד החוקרים החתומים על המאמר. "אבל עכשיו יש לנו ראיות שהומו ארקטוס חיו צפונה יותר מכל מה שתועד בעבר בתקופה מוקדמת זו".
למאמר (באנגלית): https://bit.ly/3Vz8jGq
להודעה לעיתונות (באנגלית): https://bit.ly/3VtRtsw
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
שלח ישבנך על-פני המים
תולעים ימיות מסוימות מוצאות זיווג בלי להתאמץ ובלי להסתכן. כשמגיע זמנן להתרבות הן הופכות את חלקן האחורי ליחידת רבייה, הקרויה שלוחה, שנפרדת מגופן ומחפשת בים הפתוח שלוחה מהזוויג הנגדי.
כאשר שלוחה זו מתפתחת גדלות בה בלוטות מין, עד שהן ממלאות אותה כמעט לחלוטין. בחלקה הקדמי היא מצמיחה ראש עם ארבע עיניים גדולות, ארבעה מחושים ומוח. כמו כן צומחים ממנה זיפים ארוכים שמאפשרים לה לשחות. עם סיום התפתחותה היא מתנתקת מגוף התולעת שלה ושוחה למצוא שלוחות אחרות, בעוד התולעת ממשיכה את חייה על הקרקעית, בלי הסכנות האורבות בים הפתוח.
אך איך נוצרת השלוחה בחלקה האחורי של התולעת? הרי ראשים לא נמצאים באחורי הגוף.
קבוצת חוקרים גילתה את המנגנון הגנטי שמאפשר זאת: התפתחות בלוטות המין משרה את הפעלתם של גנים שקשורים להתפתחות ראשם של בעלי חיים. הגנים האלה לרוב פועלים רק בחלק הקדמי של הגוף, אך במקרה זה הם מופעלים בחלק האחורי של התולעת וגורמים להופעת ראש שם, ששולט בהתנהגות הדרושה לרבייה.
לכתבה: https://bit.ly/3vlDL0k
מקור: Nakamura et al. 2023 (CC BY 4.0
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
שפתון בן 4,000 שנה
בחפירות ארכיאולוגיות באיראן מצאו ארכיאולוגים שפופרת אבן שנוצרה לפני 4,000 שנה, ובה שיירים של צבען (פיגמנט) אדום, דומה לאלו הקיימים בשפתון. השפופרת מתוארכת לתקופה הכלקוליתית, והיא הראייה העתיקה ביותר לשימוש בצבע שפתיים אצל בני אדם.
בעבר נמצאו שיירי איפור ששימש לצביעת העיניים והפנים מלפני אלפי שנים, אך לא היה ידוע הרבה על הצבעים ששימשו לצביעת השפתיים. כשבחנו את הרכב החומרים בשפופרת השפתון מצאו החוקרים שיש בו כמות מעטה של עופרת – בניגוד לאיפור עיניים ועור הפנים מאותה תקופה, שהיה מבוסס על עופרת. הממצא שופך אור על הידע הטכנולוגי שהיה קיים בתקופה ההיא, כמו היכולת ליצור צבעים, ואולי גם הבנה של הסכנה הטמונה בעיכול עופרת.
לקריאה בהרחבה (באנגלית): https://bit.ly/4allQ8R
למאמר (באנגלית): https://bit.ly/3wYRkTJ
Eskandari et al., Sci. Rep., 2024 :📸
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
התקדמות מרשימה לסטארשיפ
חברת ספייס אקס רשמה כמה וכמה צעדים גדולים קדימה בניסוי השלישי של החללית הענקית, ה"סטארשיפ". החללית שוגרה בהצלחה על גבי טיל השיגור סופר-הבי, נפרדה ממנו בלי תקלה והמשיכה לטוס בכוחות עצמה עד לגובה של כ-150 קילומטרים, שם כיבתה את מנועיה כמתוכנן, ונכנסה למסלול שיביא אותה לכניסה לאטמוספרה מעל האוקיינוס ההודי. במהלך הטיסה עשתה החללית ניסוי חשוב של העברת דלק ממיכל למיכל, כהכנה לתדלוקים בחלל, וכן פתחה בפעם הראשונה את דלק תא המטען, הכנה להצבה עתידית של לוויינים. עם זאת, החברה ויתרה על הפעלת המנועים שוב בחלל, והסתפקה בחזרה פסיבית לאטמוספרה. במהלך החזרה נותק הקשר עם החללית, ואפשר שהיא התפרקה באוויר. גם הקשר עם טיל השיגור נותק זמן קצר לפני שהיה אמור להשלים תמרון מבוקר של התרסקות לים. למרות התקלות, מדובר בהתקדמות משמעותית משני הניסויים הראשונים שנערכו בשנה שעברה, ובצעד גדול לקראת הכשרת החללית לפעילות מבצעית בחלל.
לקריאה בהרחבה ולחדשות חלל נוספות באתר: https://bit.ly/3VfIBGQ
📸: SpaceX
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
האבולוציה של הנדיבות
בני אדם משתפים פעולה עם מכרים ועם זרים בכל יום, יותר מבעלי חיים אחרים. לפי ההשערה הרווחת, יש לנו נטייה מולדת לשתף פעולה עם אחרים משום שהתפתחנו בתנאים שבהם כמעט תמיד נוכל לצפות לאינטראקציה נוספת איתם. בפעם הבאה שניפגש הם יזכרו איך התייחסנו אליהם ויגיבו בהתאם, לכן משתלם להיות נחמדים. השערה נוספת טוענת שהנטייה הזו התפתחה משום שקבוצות של משתפי פעולה גברו על קבוצות של פרטים אנוכיים.
במחקר חדש, חוקרים הראו בעזרת מודל ממוחשב שאף אחת מההשערות האלו לבדה לא מסוגלת להוביל להתפתחות של שיתוף פעולה. לעומת זאת, כשהמודל כולל את שתי ההשערות, גם אינטראקציות חוזרות ונשנות וגם תחרות בין קבוצות, כמעט תמיד מתפתחות באוכלוסייה תכונות של שיתוף פעולה ונדיבות. בניסוי שעשו עם בני אדם, הנבדקים התנהגו כפי שהמודל המשותף חזה.
החוקרים הסיקו שהנטייה לשיתוף פעולה התפתחה כתוצאה מחיים בקבוצות קטנות שבהן אנשים מנהלים אינטראקציות תכופות וחוזרות, ובנוסף מתחרות בין אותן קבוצות, שבה היה יתרון לקבוצות של משתפי פעולה.
📸: Ivan Smuk, Shutterstock
לכתבה באתר: https://bit.ly/4cfMdhY
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
סוד הזנב הנעלם
כמעט לכל בעלי החוליות יש זנב, שמשמש לתנועה, להרחקת מזיקים, לתקשורת ועוד. אולם הומינואידים, על-משפחה שכוללת את קופי האדם וגם אותנו, איבדו את הזנב במהלך האבולוציה. במחקר שפורסם לאחרונה, חוקרים ממעבדתו של איתי ינאי באוניברסיטת ניו יורק מצאו את השינוי הגנטי שהוביל כנראה לאובדן הזנב.
השינוי הופיע בגֵן TBXT, שבעבר נמצא כי עכברים, כלבים ועוד חיות שהתרחשה אצלם מוטציה בו התפתחו ללא זנב. אצל קופי האדם נמצא בתוך הגן הזה מקטע שניחן ביכולת לדלג ממקום למקום בתוך ה-DNA, ולא נמצא אצל אף אחד מהקופים בעלי הזנב.
בעזרת ניסויים בתאים עובריים של אדם ובעכברים, החוקרים הראו שהגן TBXT חשוב ליצירת זנב, ושהשינוי שנמצא אצל קופי האדם מעכב את יצירתו. עם זאת, לא ברור אם השינוי שגילו החוקרים אחראי לבדו להיעלמות הזנב אצל קופי אדם, או אם שינויים אחרים היו מעורבים גם הם.
לכתבה: https://bit.ly/3VdAL0l
📸: Sergey Uryadnikov, Shutterstock
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
רובנו נעדיף להימנע מהפסד, אך איך נרגיש כשאדם זר יפסיד? מחקר בחן את פעילות המוח של אנשים בעת משחק שבו יכלו להפסיד כסף של עצמם או של זר. הוא התמקד בשתי מערכות במוח: מערכת ההתקשרות, שבה מופרש אוקסיטוצין ומערכת התגמול שבה מופרש דופמין.
החוקרים בדקו בהדמיית fMRI את הפעילות המוחית של גברים בזמן משחק מחשב, שעוצב כך שטעות שלהם תגרום הפסד כספי להם או לאחר. לפני תחילת המשחק נתנו לחלק מהנבדקים אוקסיטוצין ולאחרים חומר המשמש לייצור דופמין. כשנבדק הצליח במשחק, הפעילות במערכת התגמול במוחו גברה, ואילו כשטעה והפסיד כסף היא פחתה, כך שהייתה מוטיבציה להצליח. אצל נבדקים שקיבלו קדם-דופמין לא היה הבדל בעוצמת הפעילות של מערכת התגמול כשהצליחו או טעו - הדופמין ביטל את הפער בפעילות המוח הקשור למוטיבציה לנצח. לעומת זאת, אוקסיטוצין לא שינה את תפיסת הרווח וההפסד אלא הגביר את הפעילות של אזור במוח הקשור להבנה של מצבים חברתיים ולאמפתיה, כך שהאדם נהיה רגיש יותר להפסד של זר.
המחקר מציג תמונה ראשונית ומרתקת של הקשר בין המערכות הללו במוח ובין התנהגות חברתית.
למאמר (באנגלית): https://bit.ly/49WTOjE
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
עוד שלושה ירחים לאוסף
מדענים מארצות הברית גילו שלושה ירחים נוספים המקיפים את כוכבי הלכת המרוחקים במערכת השמש שלנו, שניים סביב נפטון ואחד סביב אורנוס. הם התגלו בתצפיות ממושכות בטלסקופים קרקעיים בצ'ילה ובהוואי. הירח שהתגלה סביב אורנוס הוא ה-28 של כוכב הלכת. קוטרו שמונה קילומטרים בלבד, והוא מקיף את כוכב הלכת שלו ב-680 ימי ארץ.
שני הירחים שהתגלו סביב נפטון גדולים קצת יותר. אחד בקוטר של כ-23 קילומטרים, ומשלים הקפה סביב כוכב הלכת בכתשע שנות ארץ. האחר בקוטר של כ-14 קילומטרים, ומקיף את נפטון אחת ל-27 שנות ארץ. עם גילוים עולה מספר הירחים המוכרים של נפטון ל-18. החוקרים מקווים כי הגילויים החדשים יזרזו פיתוח של משימת מחקר לאורנוס ונפטון, שעד כה עברה לידם רק חללית אחת, וויג'אר 2, במסעה בשולי מערכת השמש בשנות ה-80.
לקריאה בהרחבה ולחדשות נוספות מהחלל: https://bit.ly/3VmgYw3
📸: הירח ה-28 של כוכב הלכת אורנוס, מסומן בחץ. Scott Sheppard/Carnegie Science
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
כשהאבולוציה מטפסת לגובה
בני האדם לא מותאמים לחיים בגובה רב. כשאנחנו עולים אל מעבר ל-2,500 מטרים הירידה בזמינות החמצן עלולה לגרום לנו בחילות, כאבי ראש ועוד. כדי להסתגל לגובה הגוף מייצר יותר תאי דם אדומים, שמכילים המוגלובין, החלבון קושר החמצן. מצב זה מעלה את הסיכון למחלות לב ולשבץ, ולכן אנשים שחיים לאורך זמן בגבהים נמצאים בסיכון גבוה יותר לבעיות אלו.
בכל זאת, יש קהילות שחיות בגובה של כ-4,000 מטר, למשל ברמות הטיבטיות ובהרי האנדים בפרו. מחקרים הראו שלטיבטים יש התאמות גנטיות לחיים בגובה, בין השאר מוטציה בגן EPAS1, שמאפשרת להם לנצל חמצן ביעילות בלי להעלות את כמות תאי הדם האדומים.
במחקר חדש, חוקרים מצאו מוטציה שונה באותו גן שנפוצה אצל אנשי האנדים. זוהי דוגמה לאבולוציה מתכנסת, התפתחות של תכונה דומה אצל שתי אוכלוסיות באופן בלתי תלוי. תושבי טיבט ותושבי האנדים ניצבו בפני אותה בעיה: איך לנשום ביעילות בתנאים של מחסור בחמצן. במהלך האבולוציה התפתח אצל שתי האוכלוסיות פיתרון כמעט זהה.
לכתבה באתר: https://bit.ly/3TlZwpG
📸: Elysia Cook McDermott
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
מצא מין את… המין הקרוב לו
הלווייתן הכחול הצפון־אטלנטי (Balaenoptera musculus musculus) הוא תת־מין של הלווייתן הכחול, בעל החיים הגדול בעולם. באמצע המאה ה-20 הוא כמעט נכחד עקב ציד, וכיום מעריכים שנותרו רק כמה אלפי פרטים שלו.
מחקר חדש בדק את הדמוגרפיה של האוכלוסיות של תת־המין במזרח האוקיינוס האטלנטי הצפוני ובמערבו ומצא שהמגוון הגנטי של הלווייתן הכחול הצפון־אטלנטי גדול למדי ושנראה כי מדובר באוכלוסייה אחת. בנוסף, כל 26 הדגימות שנאספו מלווייתנים כחולים הכילו כ-3.5 אחוזים של חומר תורשתי שמקורו בלווייתן המצוי (__Balaenopter _physalus_), אך רק בגרעין התא ולא במיטוכונדריה. הנתון הזה מעיד שנקבות לווייתן כחול הזדווגו עם זכרי לווייתן מצוי.
נראה גם שהגֵנים הזרים זורמים רק בכיוון אחד – מהלווייתן המצוי אל הכחול. זרימת גנים נוספת עלולה לאיים על המשך קיומו של מין הלווייתן הכחול הצפון־אטלנטי והיא נושא שיש לתת עליו את הדעת במאמצי השימור של תת־המין, שעדיין נמצא בסכנת הכחדה.
לקריאה בהרחבה (באנגלית): https://bit.ly/49Iuq1e
📸: Ajit S N, Shutterstock
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
חיי כלב
אומנם הכלב (Canis lupus familiaris) בוית כבר לפני כ-16 אלף שנה, אך את רוב גזעי הכלבים המוכרים היום האדם ברר רק במאות השנים האחרונות. גזעי הכלבים נבדלים זה מזה לא רק בגודל ובמראה, אלא גם בתכונות גופניות, בהתנהגות ובתוחלת החיים. מחקר שסקר את תוחלת החיים של יותר מחצי מיליון כלבים מ-150 גזעים, מצא שנקבות חיות יותר מזכרים, כלבים קטנים חיים יותר מגדולים, ותוחלת החיים של כלבים עם חוטם ארוך גבוהה משל כלבים עם חוטם בינוני או פחוס.
בניגוד למחקרים קודמים ולתפיסה הרווחת בציבור, כלבים גזעיים חיו בממוצע 7 חודשים יותר מאשר כלבים מעורבים, אך ייתכן שהממצא נובע מכך שהממוצע חושב עבור כל הכלבים המעורבים, בלי להתייחס לגודלם ולאורך חוטמם. הגזע מאריך החיים ביותר הוא הלנקשייר הילר, שחי בממוצע 15.4 שנים. תוחלת החיים הנמוכה ביותר היא של הרועה הקווקזי, שחי בממוצע רק 5.4 שנים.
היכולת לחזות היטב את תוחלת החיים של כלב עשויה לסייע לווטרינרים ולאחרים שמעורבים בטיפול בהם, וגם להבהיר למי שחושב לאמץ כלב, כמה שנים של אושר צפויות לו עם החבר החדש.
למאמר המלא (באנגלית): https://bit.ly/49DZBun
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
העצם הבהיר ביותר ביקום
חוקרים מאוסטרליה, מצרפת ומצ'ילה זיהו את גרם השמיים הבוהק ביותר ביקום – קווזאר שעוצמת אורו גדולה פי 500 טריליון מהשמש שלנו. קווזאר הוא ריכוז חומר סביב חור שחור מסיבי במיוחד, במקרה זה פי 17 מיליארד מהשמש שלנו, והאנרגיה שהוא פולט מקורה בקריעת החומר שנשאב לתוך החור השחור. החור השחור במרכז הקווזאר שגילויו דווח השבוע, J0529-4351, בולע כל יום מסה גדולה יותר מהשמש שלנו, והדיסקה הלוהטת סביבו היא בקוטר שבע שנות אור. הוא מרוחק כ-12 מיליארד שנות אור מאיתנו, מה שאומר שאנו רואים אותו כפי שנראה לפני 12 מיליארד שנים. בדיעבד התברר כי הוא כבר תועד בצילומים אסטרונומיים, אך לא זוהה כקווזאר בגלל המרחק העצום.
החוקרים מקווים כי הגילוי יסייע להבין טוב יותר את התהליכים שהתרחשו ביקום הצעיר וגם שהגילוי יעודד בחינה מחדש של נתונים ישנים, שאולי מסתתרים בהם עוד עצמים שהחמצנו.
📸: הקווזאר הענקי ובמרכזו החור השחור, בעיני אמן | ESO/M. Kornmesser
לקריאה בהרחבה ולחדשות חלל נוספות: https://bit.ly/42MoSQI
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
העץ הקטן ששינה את התמונה
לפני כ-350 מיליון שנה אירעה במזרח קנדה רעידת אדמה עזה שהפילה עצים לקרקעית אגם סמוך. כמה מהעצים התאבנו, ואחד מהם אף השתמר, באופן נדיר, בצורה תלת-ממדית, כך שאפשר לזהות לא רק את הגזע שלו אלא גם עלים שנשארו מחוברים לענפים. החוקרים שחזרו בעזרת תוכנות גרפיות את מבנה העץ, שמזכיר בצורתו את העצים המצוירים בספר "הלורקס" של ד"ר סוס, עם עלים צרים, באורך של כ-1.75 מטר, שבוקעים מצמרתו החוצה בכל הכיוונים.
גובה העץ היה קצת יותר מ-2.5 מטר – נמוך משמעותית לעומת עצים מאובנים אחרים שנותרו באזור מאותה תקופה, שחלקם הגיעו ליותר מ-20 מטר. החוקרים מעלים אפשרות שליער הייתה גם תת-חופה – שכבה של עצים נמוכים שיצרו בית גידול נוסף. "הממצא ממלא חלק חסר בתמונה שהייתה לנו על מבנה היער בתקופה הזו" מסבירה פטריסיה גנזל (Gensel), אחת החוקרות.
למאמר המלא (באנגלית): https://bit.ly/42JGI6V
לקריאה בהרחבה (באנגלית): https://bit.ly/3uDv68X
Tim Stonesifer :📸
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
להרגיש חום ביד תותבת
בני אדם נעזרים בידיהם מדי יום לפעולות שונות ומגוונות. מעבר לשימושן של הידיים להפעלת כלים ולהזזת חפצים, הן גם משמשות לחישה של העולם. לכן, קטיעה של יד עלולה להוביל לאובדן של יכולות בסיסיות רבות, ביניהן גם היכולת למשש את הסביבה ולגלות על עצמים בסביבה מידע חשוב כמו צורה, מרקם וטמפרטורה.
במחקר חדש, שאפו חוקרים להשיב לאדם שידו נקטעה את חישת הטמפרטורה, באמצעות שימוש ביד תותבת מתקדמת. הם הצמידו לאצבע המורה של היד התותבת חיישן שיכול לזהות את הטמפרטורה של העצמים שאיתם הוא בא במגע, ובאמצעותו הפעילו מכשיר נוסף שהוצמד לגדם היד וחימם או קירר אותו בהתאם. חימום או קירור הגדם בנקודה מסוימת הביא להפעלה של עצבים שקישרו בעבר בין היד למוח, ואיפשרו לנבדק לשוב ולחוש בטמפרטורה דרך ידו החדשה.
"עם הטכנולוגיות החדשות האלה אני יכול להבין טוב יותר במה אני נוגע. ללא ספק, העדיפות הראשונה שלי תהיה להשתמש בזה במטבח, לבישול", סיכם הנבדק.
לכתבה: https://bit.ly/4crNnHz
📸 EPFL/Caillet
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
הוכרז הזוכה בפרס אָבֶּל, "הנובל של המתמטיקאים", לשנת 2024: פרופ' מישל טלגרן מהמרכז הלאומי למחקר מדעי בצרפת
טלגרן הוא חוקר ותיק שתגליותיו פורצות הדרך קידמו את הבנת התהליכים האקראיים המתרחשים סביבנו. הבנה זו חיונית למשל לחיזוי מזג האוויר ולמודלי שפה גדולים המשמשים בבינה מלאכותית. הוא עסק בתחומי ההסתברות והאנליזה הפונקציונלית, אשר דנה במרחבים בעלי אינסוף ממדים. יישומי עבודתו משתרעים עד לפיזיקה של מצב מוצק, בדגש על חומר מעניין בשם "זכוכית ספין", שבה האקראיות שולטת. סיפורו האישי של טלגרן אינו שגרתי. בגיל חמש הוא איבד את הראייה בעין ימין ממחלת רשתית גנטית, ועשור לאחר מכן כמעט שאיבד את עינו השנייה. בתקופת מחלתו הוא גילה את הכישרון שלו לפיזיקה ומתמטיקה, ועל אף שהחל את דרכו האקדמית במוסד לא מובחר במיוחד, הוא קיבל הצעה יוקרתית לדוקטורט בפריז, שם היה תלמידו של אחד מגדולי הדור. לאורך השנים גם כתב ספרים והנגיש את עבודותיו לקהלים רבים. טלגרן יקבל את הפרס מידי מלך נורבגיה בטקס חגיגי שייערך בחודש מאי.
לכתבה: https://bit.ly/3vpHqdo
📸 Peter Badge / Typos1 / Abel Prize 2024
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
גבינה כחולה – אבל בוורוד
גבינות בשלות, כמו גבינות כחולות או קממבר, חייבות את הצבע והריח הייחודיים שלהן לפטריות עובש שהגבנים מוסיפים בתהליך הכנת הגבינה. הפטרייה שמשמשת להכנת גבינות כחולות כמו רוקפור או גורגונזולה נקראת Penicillium roqueforti, והיא האחראית לניחוח האופייני ולמראה העורקים הכחלחלים-ירקרקים שבגבינה.
במחקר חדש פענחו חוקרים מאנגליה את התהליך שבו נוצר הצבע האופייני של הפטרייה, על ידי כך שזיהו שישה גֵנים שאחראים לצבע הכחלחל. באמצעות שילוב של הנדסה גנטית והקרנת נבגי הפטרייה בקרינה על-סגולה, הצליחו החוקרים לשנות את דפוסי הפעילות של כל גן בנפרד, וקיבלו פטריות בשלל צבעים וגוונים, ובהם לבן, צהבהב, ורוד, אדום וחום. כך אישרו שכל ששת הגנים מעורבים ביצירת הגוון הכחול.
הפטריות המהונדסות יוכלו לשמש ליצירת גבינות בצבעים שונים, שטעמן דומה לזה של הגבינה הכחולה. עכשיו רק נותר לברר: האם תרצו לאכול בעתיד גבינה ורודה?
לקריאה בהרחבה (באנגלית): https://bit.ly/3VrmVHV
למאמר (באנגלית): https://go.nature.com/3TGTW1x
📸: M. Cleere et al.
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
חיים סומפולינסקי – חתן פרס לונדבק למדעי המוח
פרס לונדבק (Lundbeck) הוא הפרס החשוב ביותר בתחום מדעי המוח, ומחולק מדי שנה בדנמרק לחוקרים מרחבי העולם שתרמו תרומה משמעותית לחקר המוח. סומפולינסקי, פרופסור אמריטוס באוניברסיטה העברית בירושלים ובאוניברסיטת הרווארד בארה"ב, הוא החוקר הישראלי הראשון שזכה בפרס זה. זכייתו מעלה על נס את תרומתו הגדולה להבנתנו את המוח האנושי, ולביסוס שיטות שבעתיד אולי ישפיעו גם על דרכי פעולתה של בינה מלאכותית.
במחקריו שאף סומפולינסקי להבין את פעולתו של המוח האנושי, במיוחד בתחומי הזיכרון והלמידה, ורתם לשם כך כלים המשמשים לניתוח סטטיסטי בפיזיקה. בנוסף פיתח כלי מחקר לניתוח מידע חזותי ולשוני במוח ובבינה מלאכותית. הישגיו זיכו אותו בפרסים יוקרתיים גם בעבר, ביניהם פרס לנדאו הישראלי ופרס גרובר למדעי המוח הבינלאומי. סומפולינסקי עזר לייסד את המרכז הבינתחומי לחישוביות עצבית באוניברסיטה העברית בירושלים, ועמד בראשו מ-2008 עד 2010.
להודעה הרשמית (באנגלית): https://bit.ly/493CkkG
לכתבה באתר הידען: https://bit.ly/3IFWJ4G
📸: Shutterstock, Phonlamai Photo
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
הדיונון שדעתו הוסחה
מאובן של דיונון ערפדי בן 183 מיליון שנה נמצא בלוקסמבורג כשבאזור פיו שרידיהם של שני דגים שטרם הספיק לאכול.
הדיונון הערפדי הוא רכיכה בעלת שמונה זרועות, המחוברות ביניהן ברקמת עור שיוצרת מעין רשת דמוית גלימה, ומכאן שמו. למעשה הוא קרוב יותר לתמנונים מאשר לדיונונים. המאובן, שאורכו כ-35 סנטימטר, שייך למין נכחד שלא היה מוכר למדע עד כה. נראה כי במהלך הטריפה הדיונון לא שם לב שהוא צולל עמוק מדי ונחנק למוות במעמקים דלי החמצן. הדיונון והטרף שלכד נקברו בקרקעית הים והתאבנו כמעט בשלמותם, כך שאפשר לזהות רקמות של הדיונון כמו עיניים ושריר. המאובן מספק תיעוד נדיר שמלמד רבות על חייהם של דיונונים ערפדיים בתקופה ההיא. מאובנים קודמים שנמצאו ומחקרים נוספים הראו שדיונונים ערפדיים אכן חיו במעמקים, אך המאובן החדש מלמד בין היתר על הרגלי הציד שלהם במים הרדודים.
לקריאה בהרחבה: https://bit.ly/3IFkMAJ
למאמר: https://bit.ly/3IIWKF7
📸 מתוך המאמר Fuchs et al. 2024
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
אדם התחסן 217 פעם נגד קורונה, ללא תופעות לוואי
גבר בן 62 מגרמניה התחסן בניגוד להנחיות ב-217 מנות חיסון נגד קורונה, מסוגים שונים, בטווח של 29 חודשים. הוא נחקר על ידי הרשויות בחשד למעורבות בהונאה כלשהי, אך החקירה נסגרה ללא הגשת כתב אישום. חוקרים ששמעו על המקרה פנו אל האיש, שטען שהתחסן מ"סיבות אישיות", וביקשו לחקור את מערכת החיסון שלו. הם נטלו ממנו דגימות דם ורוק, בחנו גם דגימות דם ישנות, והשוו אותן לדגימות של אנשים שחוסנו לפי ההנחיות, בשלוש מנות. מתברר שהתגובה החיסונית של האיש לא שונה משל מחוסנים אחרים, אם כי רמת הנוגדנים שלו נגד קורונה הייתה גבוהה במקצת משל מחוסנים "רגילים".
מערכת החיסון שלו התגלתה כתקינה לגמרי, ופעלה היטב נגד נגיפי קורונה ונגד גורמי מחלות אחרים. ככל הידוע האיש לא סבל מתופעות לוואי מאף אחד מהחיסונים שקיבל. הוא גם מעולם לא נדבק בקורונה, אך לא ניתן לדעת אם זה בגלל "חיסון היתר". בכל מקרה החוקרים לא ממליצים על "חיסון יתר" כשיטה להגברת החסינות. שגרת החיסון הרגילה בהחלט מספיקה.
המחקר: https://bit.ly/4c7oG2W
להרחבה: https://bit.ly/3TuEB40
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
מבצע ההצלה של פיל הים
בינואר לפני שנתיים הלכו שני חוקרים של שירות הפארקים הלאומיים של ארצות הברית לאורך החוף בקליפורניה, כדי לבדוק את מצבם של פילי הים הצפוניים (Mirounga angustirostris), שמגיעים לשם כדי להתרבות. הם ראו נקבה עומדת על קו המים וקוראת לעבר הגור שלה, שנמצא בתוך המים והחל להיסחף לעומק הים. הגור היה בן פחות משבועיים, ועדיין לא למד לשחות.
למקום הגיע הזכר הדומיננטי של הקבוצה, נכנס למים ושחה לעבר הגור, שהיה במרחק של כארבעים מטר מהחוף ונאבק להחזיק את ראשו מחוץ למים. הזכר שחה חזרה לחוף, כשהוא דוחף בעדינות את פילון הים הקטן יחד איתו. הם הגיעו אל הנקבה, והאם והצאצא נעו יחד לאזור בטוח יותר. כל האירוע נמשך כעשרים דקות.
פילי ים זכרים אינם מטפלים בצאצאים, ולא נצפו מעולם כשהם דואגים לגורים. זה התיעוד הראשון של התנהגות כזו מצד היונקים הימיים.
בתמונות: 1: הנקבה קוראת לגור 2: הזכר נכנס למים 3: הזכר והגור מגיעים לחוף 4: הנקבה והגור מאוחדים
למאמר המקורי (באנגלית): https://bit.ly/48Q3ECY
לקריאה בהרחבה (באנגלית): https://bit.ly/49ML1B3
📸: מתוך המאמר, Allen et al
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
סופרים את נמו
דגי השושנון הכתום המזויף (Amphiprion ocellaris) מתהדרים בשלושה פסים לבנים על רקע כתום. למה משמשים הצבעים הללו? חוקרים מיפן הראו שהם נעזרים בהם כדי להבדיל בין מינים שונים - ותוך כדי כך גילו שהדגים יודעים לספור.
השושנונים ידועים בתוקפנותם, במיוחד כלפי בני מינם, שמתחרים איתם על מקום בקבוצה. החוקרים הראו שהם תוקפים את בני המין שלהם יותר מאשר דגים ממינים אחרים, וככל שהדגים נראו שונים יותר, כך הם תקפו אותם פחות.
החוקרים גם בדקו את תגובתם לדגם פלסטיק של דג, ב-4 צבעים שונים: כתום לחלוטין, כתום עם פס לבן אנכי אחד, עם שני פסים ועם שלושה פסים. השושנונים תקפו את הדגם בעל שלושת הפסים, שנראה כמוהם, פי עשרה יותר משתקפו את הדגם בלי הפסים. הדגם עם הפס האחד "זכה" ליותר תקיפות מאשר הדגם בלי הפסים, אך פחות מהדגם בעל שני הפסים.
האם זה אומר שהם יודעים לספור, או לפחות להבדיל בין אחת, שתיים ושלוש? או אולי הם קולטים את השטח הלבן ולא את מספר הפסים? יידרשו עוד מחקרים כדי לענות על כך.
📸 Simagart, Shutterstock
לכתבה באתר: https://bit.ly/4a2LjUj
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
דיכאון? גירוי חשמלי לחוט השדרה עשוי להציע תקווה חדשה
מליוני אנשים ברחבי העולם סובלים מדיכאון קליני, שגורם לחוסר אנרגיה, עייפות וחוסר הנאה מפעילויות אהובות, ואף עלול להוביל לאובדנות. הטיפולים הקיימים, מטיפול פסיכולוגי ותרופתי ועד לטיפול בנזעי חשמל ובחומרים פסיכדליים, אינם מתאימים או יעילים עבור כולם, ועלולים לגרום לתופעות לוואי קשות. מחקר חדש מציע דרך טיפול חדשנית ומרתקת: גירוי חשמלי של חוט השדרה. חוט השדרה, המשך ישיר של המוח, קשור קשר הדוק לתפקודים רגשיים. החוקרים במחקר הצמידו אלקטרודות לגבם של הנבדקים והעבירו זרם חשמלי ביניהן. הטיפול, שנערך 3 פעמים בשבוע במשך 8 שבועות, הראה תוצאות מעודדות: ירידה בתסמיני הדיכאון אצל המטופלים שקיבלו את הגרוי החשמלי, בעוד שאצל הקבוצה שלא קיבלה גרוי חשמלי לא היה שינוי. המחקר בוצע על מספר מצומצם של נבדקים, ונדרשים מחקרים נוספים על מנת לאשש את יעילות השיטה לאורך זמן. עם זאת, התוצאות המבטיחות מציעות תקווה חדשה לאנשים רבים הסובלים מדיכאון.
לכתבה באתר: https://bit.ly/437N8wM
Photo/Colleen Kelley/UC Marketing + Bran3d :📸
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
מחקר תצפיתי ענק מאשש את בטיחותם של חיסוני קורונה
מאז שנת 2020 יותר מ-70 אחוזים מאוכלוסיית העולם קיבלו לפחות מנת חיסון אחת נגד COVID-19, ולרובם המוחלט של המחוסנים לא היו תופעות לוואי לאחר החיסון, או היו להם תופעות לוואי קלות בלבד. עם זאת, ככל שהחיסון ניתן ליותר אנשים כך עולה הסיכוי שיופיעו תופעות לוואי נדירות מאוד. כדי לגלות אותן ניתחו חוקרים דיווחים על תופעות חריגות אצל יותר מ-99 מיליון איש שהתחסנו נגד קורונה.
החוקרים התמקדו ב-13 תופעות חריגות הקשורות למערכת הלב והדם ולמערכת העצבים. רובן התבררו כלא קשורות לחיסון, ותוצאות המחקר גילו בעיקר תופעות שכבר מוכרות כקשורות לחיסוני קורונה.
בסופו של דבר המחקר הענק אישש את מה שכבר ידענו ממחקרים קודמים: יש לחיסוני הקורונה, כמו לכל חיסון, תופעות לוואי, אך תופעות הלוואי הרציניות שלהם נדירות ביותר. הסיכון ללקות בהן בעקבות מחלת COVID-19 גדול בהרבה מהסיכון בעקבות החיסונים. לסיכום, גם מחקר זה הראה שהחיסונים נגד קורונה בטוחים, ושהתועלת שלהם עולה על כל סיכון.
לכתבה באתר: https://bit.ly/49WBkQl
📸: Shutterstock, Viacheslav Lopatin
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
סיבה טובה להירטב בגשם
פגיעת ברק עלולה להיות קטלנית: הגוף האנושי לא נועד להתמודד עם מתח של רבבות וולטים וטמפרטורה של עשרות אלפי מעלות צלזיוס. עם זאת, נראה שהיו אנשים ששרדו אפילו פגיעת ברק ישירה בראשם. אחת ההשערות היא שהסכנה פוחתת כשהנפגע רטוב מהגשם בזמן מכת הברק.
צוות חוקרים מגרמניה יצר במעבדה סערת ברקים מלאכותית ובחן מה קורה בה לדגם של ראש אדם במצב יבש או רטוב. בשני המקרים הברקים גרמו נזק לראש, ונותרו סימנים ברורים לחדירת השדה החשמלי של הברקים לתוכו בעת פריקת המתח – בעיקר נקבים וסימני חריכה. אך הראש הרטוב ספג פציעות מעטות יותר וחמורות פחות מאשר הראש היבש. נמצא גם שכמות האנרגיה החשמלית שחדרה בפועל לחלל המוח, הייתה נמוכה ב-32.5 אחוז כשהראש היה רטוב – נתון שמשפר מאוד את סיכויי ההישרדות מפגיעת הברק.
הסיבה לכך היא שהרטיבות מפחיתה את המתח שבו מתחיל תהליך הפריקה, וכתוצאה מכך גם הזרם החשמלי העובר במוח פוחת, ואיתו מצטמצם הנזק. אז בפעם הבאה שתיקלעו לסופת ברקים, קוו שגם ירד עליכם גשם.
לקריאה בהרחבה: https://bit.ly/4bYfvl6
releon8211, Shutterstock :📸
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
חומה תת-ימית עתיקה: צוהר לחיי הציידים הקדמונים
מתחת למים הרדודים של הים הבלטי, מול חופי גרמניה, התגלתה חומה מסתורית מתקופת האבן. אורכה כמעט קילומטר ויש בה כ-1,700 אבנים, כך שמדובר באחד המבנים הגדולים ביותר ששרדו מהחברה האנושית הקדומה.
החומה, שנמצאה בעומק של כ-20 מטר, נבנתה לפני כעשרת אלפים שנה, כשפני הים היו נמוכים משמעותית בהשוואה לימינו. חוקרים סבורים שציידי איילים השתמשו בה כדי לתעל את מנוסת הניצודים ולהוביל אותם אל המלכודות. ייתכן שהם בנו אותה לאורך זמן, תוך שימוש בחומרים זמינים כמו אבנים, ענפים ואדמה.
החומה מעידה על רמת הארגון והתכנון הגבוהה של הציידים-לקטים הקדומים, ועל יכולתם לבנות מבנים גדולים ומורכבים. ייתכן שהחומה שימשה גם למטרות חברתיות ותרבותיות, כגון טקסים או מפגשים. המחקר עדיין נמשך, וחוקרים מקווים ללמוד עוד על אורח החיים של הציידים הקדומים, ועל הקשר בין בני אדם לסביבה בימים ההם.
למחקר המלא (באנגלית): https://bit.ly/3uIgfdz
לקריאה בהרחבה (באנגלית): https://bit.ly/49Eoq9K
📸: © Michal Grabowski
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
חללית פרטית ראשונה על הירח
הנחתת "אודיסאוס" של החברה האמריקאית Intuitive Machines נחתה לפנות בוקר (שעון ישראל) על הירח, כ-300 קילומטר מהקוטב הדרומי שלו. הנחיתה בוצעה באופן אוטונומי, ורק לאחר זמן רב של קשיי תקשורת עמה, שעוררו חשש כי היא התהפכה בנחיתה, דיווחה החברה כי הנחתת ניצבת על רגליה, הקשר עמה תקין, והיא מתחילה להעביר מידע.
הנחתת נושאת מכשירים מדעיים של סוכנות החלל האמריקאית שמימנה את רוב המשימה, כחלק מהתוכנית לעידוד חברות פרטיות שיכולות לתמוך בתוכנית ארטמיס, שבמסגרתה מתכוונת נאס"א לשוב ולהנחית בני אדם על הירח בשנים הקרובות. זו הפעם הראשונה שחללית של גוף פרטי נוחתת בהצלחה על הירח, אחרי שלושה כשלונות, בהם של "בראשית" הישראלית. זו גם הנחיתה האמריקאית הראשונה על הירח אחרי יותר מחמישה עשורים.
📸: צילום סלפי של הנחתת אודיסאוס בדרכה לנחיתה | Intuitive Machines
לכתבה המלאה באתר: https://bit.ly/3uIOdOX
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
ילדים (של קופי אדם) זה שמחה
ילדים נוהגים לעיתים להציק לאחרים בהתגרות פיזית ומילולית, ובוחנים את התגובה שהם מקבלים. זהו חלק חשוב בחיברות שלהם: ככה הם לומדים את גבולות ההתנהגות.
חוקרים מארצות הברית ומגרמניה מצאו לאחרונה שגם קופי אדם מתגרים זה בזה בצורה דומה מאוד לפעוטות אדם. הם צפו בעשרות שעות של סרטונים שצולמו בגני החיות בסן-דייגו ובלייפציג ותיעדו 142 מקרים של הצקות והתגרויות בקרב שימפנזים, בונובו, אורנגאוטנים וגורילות. "ההתגרויות נועדו לעורר תגובה, נעשות במכוון, והן לרוב חד-צדדיות", אמרה איזבלה לאומר (Laumer), שהובילה את המחקר. כמו אצלנו, המתגרים היו לרוב צעירים, וה"קורבנות" היו אמותיהם, או בוגרים אחרים בקבוצה. החוקרים משערים שכמו אצלנו, ההתגרויות הקטנות עוזרות לקופי האדם הצעירים להבין את הגבולות החברתיים בקבוצה ולחזק את הקשרים עם בני משפחתם.
לכתבה באתר: https://bit.ly/3UKhDqv
Shutterstock, Alexwilko :📸
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada
האבולוציה הרדיואקטיבית של הזאבים
לאחר הפיצוץ בכור הגרעיני בצ'רנוביל ב-1986, פונו היישובים הסמוכים באוקראינה ובבלארוס, והוטל סגר על אזור ברדיוס של 30 ק"מ. אך החיים באזור הסגור נמשכו, ללא בני האדם. התפתחה שם מערכת אקולוגית שלמה, שכוללת צבאים, חזירי בר וזאבים. הזאבים אמורים היו להיפגע מהקרינה בצורה קשה יותר מהשאר, שכן הם בראש שרשרת המזון, ומקבלים "תוספת" של רדיואקטיביות ממזונם. אך האוכלוסייה שלהם משגשגת, וצפופה פי שבעה בהשוואה לשמורות בבלרוסיה מחוץ לאזור הסגור.
כדי לבחון איך התמודדו הזאבים עם הקרינה, חוקרים מארה"ב הצמידו להם קולרים שכוללים מדי קרינה, וגם לקחו מהם דגימות דם. הם מצאו אזורים בגנום שהיו שונים מאלו של זאבים באוכלוסיות אחרות, והיו קשורים לפעילות של מערכת החיסון נגד סרטן. החוקרים משערים שבתהליך אבולוציוני מהיר, הזאבים רכשו עמידות מסוימת נגד סרטן – הם חלו פחות, או שהתמודדו טוב יותר עם המחלה. בשל הקרינה הרבה, רק הזאבים שהייתה להם את העמידות הזו הצליחו לשרוד ולהעמיד צאצאים, והתכונה התפשטה באוכלוסייה.
לקריאה בהרחבה (באנגלית): https://bit.ly/4bFx7lQ
להצטרפות למהנשמדע: http://t.me/manishmada